ת"פ 62501-10-21

תקציר

התיק סובב סביב בקשה לפיצויים בעקבות מעצרו ומעצרו של ס.ק., שזוכה בסופו של דבר מכל אשמה. ס"ק הואשם בעבירות אלימות במשפחה, לרבות איומים ותקיפת בת זוגו הגרושה. הוא שהה למעלה משבעה חודשים במעצר לפני שזוכה בשל סתירות בעדותה של המתלוננת. הכרעת הדין התמקדה בקשיים לקבל את גרסת המתלוננת לאירועים, שהובילו לזיכויו של ס.ק. ס"ק טען כי עניינו נופל תחת "נסיבות אחרות המצדיקות פיצויים", שכן זיכויו היה מוחלט, ומעצרו פגע קשות בחייו, לרבות ביחסיו עם בתו הקטינה. מנגד, הפרקליטות התנגדה לבקשה בטענה כי יש בידיה די ראיות להגשת כתב האישום וכי העיכובים במשפט נגרמו בעיקר בשל ההגנה. הם הדגישו כי אופיו של הזיכוי אינו מצדיק פיצוי. השופט בחן בדקדקנות את הבקשה לפי הוראות סעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר פסיקה במקרים בהם לא היה בסיס להאשמה או נסיבות אחרות המצדיקות זאת. הם הגיעו למסקנה כי לתביעה היה יסוד סביר להגשת כתב האישום וכי לא הייתה רשלנות או התנהגות בלתי הולמת מצדם. יתר על כן, השופט לא מצא נסיבות חריגות בעניינו של ש.ק. המצדיקות פיצוי, במיוחד נוכח ניהולו המהיר והתקין של המשפט. השופט הביע אמפתיה למצבו של ס.ק. אך הדגיש כי מעצרו, אף שהיה ממושך, לא היווה נסיבות חריגות. לפיכך, הבקשה לפיצויים נדחתה. השופט גם שקל את האפשרות לשנות את החוק כך שיאפשר פיצוי כלשהו במקרים כאלה, תוך הכרה בהשפעה של מעצר מיותר תוך הכרה במגבלות המסגרת המשפטית הנוכחית.