ע"פ 8801/09

תקציר

פסק הדין דן בהסגרתם של מספר אזרחים ישראלים שביצעו מעשי הונאה נגד אזרחי ארה"ב מתוך שטח ישראל. ההונאה כללה להתקשר לקשישים תושבי ארה"ב ולספר להם שהם זכו בלוטו אבל צריכים לשלוח כסף כדי לקבל את הפרס. התוקפים הקימו רשת פשע שהונה את הקורבנות בכ-2 מיליון דולר. בעקבות בקשה מארה"ב, עצרה משטרת ישראל את התוקפים. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את בקשת ההסגרה מארה"ב, מה שהוביל את העבריינים לערער לבית המשפט העליון. טענותיהם העיקריות של המערערים היו כי הסגרתם תפגע בזכויותיהם החוקתיות, כי יש לראות בישראל את הפורום המתאים למשפטם, וכי עצם החקירה הישראלית מעמידה אותם בסיכון כפול. המשיב, לעומת זאת, טען כי התקיימו כל דרישות ההסגרה וכי ההסגרה משרתת תכליות חשובות כגון שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה ועקרון ההדדיות. יתר על כן, ההסגרה לא פגעה בתקנת הציבור, שכן ארה"ב הייתה המדינה הקשורה ביותר לעבירה, וזכותם של המערערים להליך הוגן לא נפגעה באופן מהותי. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעורים וקבע כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להכריז על המערערים כברי הסגרה. ההסגרה לא עמדה בניגוד לעקרונות הצדק והמוסר של מדינת ישראל, והמערערים לא סיפקו כל הצדקה לדחיית בקשת ההסגרה.