ת"פ 10782-07-22

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של עבירות בעקבות תקרית זעם בכביש ונגזרו עליו תשעה חודשי עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי ותקופות שונות של מאסר על תנאי. השופט קבע את העונש בהתחשב בנסיבות העבירות, נסיבותיו האישיות של הנאשם ומדיניות הענישה המקובלת. העבירה החמורה ביותר הייתה יידוי אבן לעבר רכב, שהעונש המקסימלי עליה הוא 20 שנות מאסר. השופט קבע כי טווח הענישה המתאים הוא 18 עד 42 חודשי מאסר, אך החליט לחרוג מטווח זה לצורכי שיקום. הגורמים המקלים היו היעדר עברו הפלילי של הנאשם, גילו הצעיר, הודאה מלאה וחרטה, יוזמה להתנצל ולהציע פיצויים, והעובדה שמסלול חייו היה תקין. כמו כן, הנאשם סבל מהפרעת דחק פוסט טראומטית בעקבות תאונת דרכים קודמת, שבגינה החל טיפול. השופט שקל את הערכת שירות המבחן כי הסיכון לעבירות אלימות עתידיות נמוך והחליט כי הטלת עונש מאסר תפגע בטיפול בנאשם ובסיכויי השיקום. לכן, עבודות שירות ומאסר על תנאי נתפסו כמתאימים יותר. עם זאת, השופט לקח בחשבון גם את חומרת העבירות, ובעיקר את הפגיעה הפוטנציאלית בשלום הציבור, והחליט כי צו בית משפט לבדו לא יספיק. בנוסף, השופט הורה על חילוט אופנועו של הנאשם, ששימש לביצוע העבירות, והטיל עליו 6 חודשי פסילה בפועל ו-3 חודשי פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם על תנאי. גזר הדין כלל גם אזהרות מפני ההשלכות של הפרת תנאי עבודות שירות או מאסר על תנאי. זכות הערעור לבית המשפט העליון נשמרה הן לתביעה והן לנאשם, עם מועד אחרון של 45 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים, והמזכירות הונחתה לשלוח העתק מגזר הדין לשירות המבחן למבוגרים ולממונה על עבודות ציבוריות.