בש"פ 10209/16

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים הנוגעים לאישומים בעבירות סמים. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שאפיין את חלקו בעבירות כראשוניות ולא משניות, וכי הראיות אינן מהוות הודאה מקדמית באשמה. לחילופין, מציע המערער כי על בית המשפט לאמץ את המלצת תסקיר שירות המבחן ולשחררו למעצר חלופי. המשיב, המייצג את המדינה, מבקש לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור מסכימה עם המשיב. נמצא כי אפיונו של בית המשפט המחוזי את תפקידו של המערער נתמך בחומר הראיות, המצביע על מעורבותו בעסקת הסמים בכל שלב, ועל כן הוא עבריין עיקרי. זאת ועוד, החלטתו של המערער לשמור על שתיקה בחקירתו פועלת לרעתו. בית המשפט גם מיישר קו עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי הסיכון של המערער לפגיעה חוזרת הוא בינוני-גבוה, וההמלצות בתסקיר שירות המבחן אינן מצדיקות את שחרורו, במיוחד לאור הרשעתו האחרונה בעבירת אלימות. משכך, דוחה ערכאת הערעור את הערעור ומורה על המשך מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים.