ת"פ 15297-06-21

תקציר

בסדר, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים המשפטיים, כפי שעולה אך ורק מהמידע שסופק: **ניתוח משפטי של הכרעת הדין בת"פ 15297-06-21 מדינת ישראל נ' בוטיאר ואח'** **מבוא** הכרעת דין זו, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת שרית זמיר) ביום 18.06.2026, עוסקת באירוע אלימות קשה שהתרחש בבת ים במהלך מבצע "שומר חומות" במאי 2021. האירוע כלל תקיפת אזרח ערבי-ישראלי על ידי המון זועם, וכן פגיעה ברכוש, על רקע לאומני-גזעני. פסק הדין דן בשאלות מורכבות הנוגעות לקביעת אחריותם הפלילית של הנאשמים, היסוד הנפשי של מעשיהם, ובפרט האם בוצעו כ"מעשה טרור" או "מתוך מניע גזעני", וכן לשאלת הביצוע בצוותא. **עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו מפסק הדין:** 1. **הגדרת "מעשה טרור" בחוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016:** * פסק הדין מדגיש את שלושת הרכיבים המצטברים הנדרשים להגדרת "מעשה טרור" בסעיף 2 לחוק: 1. **מניע:** ביצוע המעשה מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי. 2. **מטרה:** ביצוע המעשה במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור, או במטרה לאלץ ממשלה או רשות שלטונית לעשות או להימנע ממעשה. 3. **מאפייני המעשה:** פגיעה חמורה בגופו של אדם, בחירותו, בבטיחות הציבור, בבריאותו, ברכוש, בקודשי דת, בתשתיות, בשירותים חיוניים, בכלכלה או בסביבה, באופן שיש בו אפשרות ממשית לגרימת פגיעה חמורה כאמור. * **הבחנה בין "מניע" ל"מטרה":** פסק הדין מבהיר כי המניע הוא הדחף הפנימי (המוטיבציה), בעוד המטרה היא היעד שהנאשם שואף להשיגו. * **הוכחת המניע והמטרה:** פסק הדין מפרט כי ניתן להוכיחם ממכלול הראיות, לרבות טיב המעשים, האכזריות, תוכנן של הודעות, קריאות, התכתבויות, מדיה, נסיבות כלליות, ואווירה במקום. * **אי-בלעדיות המניע והמטרה:** נקבע כי אין נפקא מינה אם המניע או המטרה היו בלעדיים או עיקריים, וגם אם היו מניעים או מטרות נוספים, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שמדובר במעשה טרור. * **הלכת הצפיות:** נקבע כי רכיב ה"מטרה" ניתן להוכחה באמצעות הלכת הצפיות (סעיף 2(ב) לחוק המאבק בטרור), לפיה די בכך שהנאשם צפה כאפשרות קרובה לוודאי את התרחשות התוצאות (פחד ובהלה בציבור) כדי שתתקיים המטרה. 2. **עבירות הביטוי – הסתה לגזענות והסתה לטרור:** * **הסתה לגזענות (סעיף 144ב לחוק העונשין):** פסק הדין מדגיש את חומרת תופעת הגזענות ואת הצורך במאבק בה. הדיון בפסיקה בעניין זה נוגע ליסודות העבירה, לרבות תוכן הפרסום, הצורך ב"וודאות קרובה" (שנקבע שאינו נדרש), והחלה של הלכת הצפיות (שעליה נחלקו הדעות). * **הסתה לטרור (סעיף 24(ב) לחוק המאבק בטרור):** פסק הדין מפרט את שתי החלופות בעבירה: (1) קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור (לא נדרש רכיב הסתברותי); (2) פרסום דברי שבח, אהדה, עידוד, תמיכה או הזדהות למעשה טרור, כאשר על פי תוכנו ונסיבותיו יש "אפשרות ממשית" שיביא לעשיית מעשה טרור. * **מבחן "אפשרות ממשית":** הוסבר כי מדובר במבחן הנמצא בתווך בין "ודאות קרובה" ל"אפשרות סבירה", וכי יש לבחון את המקרה כמכלול, תוך התייחסות למיהות המפרסם, אווירה ציבורית, סוג האלימות, היקף הפרסום, קהל היעד, הקשר, מקום ומדיום. הודגש כי הבדיקה אינה מופנית רק לקהל סביר. * **הוכחת המניע הגזעני (סעיף 144ו לחוק העונשין):** פסק הדין מדגיש כי המניע הגזעני הוא יסוד מהותי בעבירה, והמאשימה נושאת בנטל הוכחתו באופן אינדיבידואלי, מעל כל ספק סביר. ניתן להוכיח את המניע מנסיבות המעשה, התבטאויות, אווירה, סיבת ההגעה למקום, והתנהלות כללית. * **הוכחת המניע הגזעני – נטל ההוכחה:** המאשימה נדרשת להצטייד בראיות פוזיטיביות ולשלול כל מניע אחר. 3. **ביצוע בצוותא (סעיף 29 לחוק העונשין):** * פסק הדין מרחיב על עקרונות הביצוע בצוותא, תוך הדגשת כי המבצעים פועלים כ"גוף אחד". * **מודעות לשותפות:** נדרשת מודעות הדדית או מודעות לפעילות המשותפת. * **שותפות ספונטנית:** הוכרה האפשרות לביצוע בצוותא גם ללא תכנון מוקדם, כל עוד הייתה מודעות למעשי האחרים ופעולה למטרה משותפת, גם אם התגבשה תוך כדי הביצוע. * **תרומה מהותית:** נדרשת תרומה מהותית לביצוע העבירה, גם אם חלקו של אדם קטן. * **השפעת מעשי אחרים:** אחריותם של המבצעים בצוותא חלה גם על מעשים ותוצאות שאירעו לפני החבירה הספונטנית. 4. **גרסה כבושה:** * נקבע כי יש ליתן משקל מופחת לגרסה כבושה, אלא אם קיים הסבר משכנע לכבישתה. * חשוד חף מפשע ימסור גרסת חפות כבר בחקירתו הראשונה. גרסאות שנמסרו לאחר הצגת ראיות מפלילות, או שהשתנו באופן תדיר, מקבלות משקל ראייתי נמוך. * הוסבר כי הסברים כגון יחס חוקרים, חוסר אמון במשטרה, או האשמות חמורות, אינם מצדיקים כבישת גרסה. **חידושים או הדגשים משפטיים:** * **הפסיקה המרחיבה על "מעשה טרור":** פסק הדין ממשיך את הקו הפסיקתי המפרש באופן רחב את הגדרת "מעשה טרור", תוך שימת דגש על הוכחת המניע והמטרה דרך מכלול הראיות, כולל התנהלות ספונטנית ואווירה ציבורית, וכן התבטאויות ברשתות חברתיות. * **הבחנה בין "מעשה טרור" ל"חבלה בכוונה מחמירה":** בית המשפט מבחין בין המעשה הפיזי (חבלה בכוונה מחמירה) לבין ההקשר והכוונה (מעשה טרור), כאשר האחרון דורש הוכחת מניע לאומני/אידיאולוגי ומטרה לעורר פחד ובהלה. * **אכיפה בררנית והגנה מן הצדק:** הטענה לאכיפה בררנית נדונה בכובד ראש, הן בהקשר של אי-העמדה לדין של אחרים, והן בהקשר של ייחוס נסיבות מחמירות (טרור, מניע גזעני) לנאשמים מסוימים בלבד. פסק הדין קובע כי הפעלת שיקול דעת מקצועי על ידי התביעה, גם אם שגוי לדעת ההגנה, אינה בהכרח מקימה עילה לטענה זו, אך במקרים קיצוניים של אפליה (כפי שנטען לגבי נאשם 5 ונאשם 7 בעבירת ההתפרעות והסתה לגזענות), ניתן לבטל אישום או להורות על ביטולו. * **הערכת ראיות וגרסאות כבושות:** בית המשפט מקדיש חלק נכבד להערכת מהימנות גרסאות הנאשמים, תוך השוואה לתיעוד החזותי ולעדויות עדי ראייה אובייקטיביים, ומדגיש את המשקל המופחת הניתן לגרסאות כבושות ומתפתחות. * **פרשנות ה"אפשרות הממשית" בהסתה לטרור:** ההכרעה בנוגע לנאשם 7 מבהירה כי "אפשרות ממשית" אינה דורשת ודאות קרובה, אך גם אינה מסתפקת באפשרות סבירה, וכי יש לבחון את מכלול הנסיבות, כולל הקהל אליו מכוונות הדברים (גם אם אינו סביר). * **הבחנה בין "חבלה בכוונה מחמירה" ל"התפרעות":** פסק הדין מבהיר כי עבירת ההתפרעות דורשת גרימת נזק לבניין, דבר שלא הוכח לגבי נאשם 7, מה שהוביל לזיכויו מעבירה זו, למרות שהיה חלק מההמון. * **השלכות של אי-הוכחת מניע גזעני:** לגבי נאשם 6, נקבע כי למרות שהוכח שביצע חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, לא הוכח המניע הלאומני/אידיאולוגי הנדרש להרשעה כ"מעשה טרור", מה שהוביל לזיכויו מעבירה זו, אך להרשעתו בעבירה החמורה פחות. * **התייחסות לחוות דעת פסיכיאטרית:** בית המשפט מתייחס לחוות דעת ההגנה, אך דוחה את מסקנותיה, בין היתר משום שהתבססה על מידע חלקי ולא עומתה עם כלל חומר הראיות, וכן בשל אי-התאמה למבחן המציאות והעדר תמיכה בראיות אובייקטיביות. * **התייחסות ל"קריאות גזעניות" במגרשי כדורגל:** נקבע כי גם אם קריאות אלו נפוצות במקומות מסוימים, אין בכך כדי להפוך אותן לחוקיות או כדי להצדיק אי-העמדה לדין, וכי הן בהחלט עולות כדי עבירת הסתה לגזענות. * **תפקיד התיעוד החזותי:** פסק הדין מדגיש את חשיבות התיעוד החזותי כמקור ראייתי מרכזי, ומציין כי לעיתים הוא די בכדי לבסס ממצאים עובדתיים, ללא תלות בעדות בודדת של עד ראייה (כפי שקרה לגבי נאשם 4). **מסקנות לגבי כל נאשם (כפי שניתנו בפסק הדין):** * **נאשם 1:** זוכה מעבירת גניבה ממניע גזעני; הורשע במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא וגניבה. * **נאשם 4:** הורשע במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. * **נאשם 5:** ביטול אישומו בעבירת ההתפרעות; הורשע במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. * **נאשם 6:** זוכה מעבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה; הורשע בעבירת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. * **נאשם 7:** זוכה מעבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה ומעבירת התפרעות שסופה נזק ממניע גזעני; ביטול אישומו בעבירת הסתה לגזענות (בגין הקריאות בטיילת); הורשע בעבירת חבלה במזיד לרכב ממניע גזעני, בשלוש עבירות הסתה לטרור, ובארבע עבירות הסתה לגזענות. * **נאשם 8:** הורשע במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא; התפרעות שסופה נזק מתוך מניע גזעני בצוותא; וחבלה במזיד לרכב ממניע גזעני בצוותא. * **נאשם 9:** הורשע במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. **סיכום:** פסק הדין ממחיש את המורכבות המשפטית הכרוכה בחקירת אירועי אלימות על רקע לאומני, ובפרט את הקושי בהפרדה בין התנהגות פלילית רגילה לבין "מעשה טרור" או "מניע גזעני". בית המשפט נוקט בגישה מחמירה ביחס להוכחת היסוד הנפשי הנדרש בעבירות אלו, תוך הסתמכות נרחבת על ראיות נסיבתיות, התנהגות הנאשמים, והתיעוד החזותי. פסק הדין גם מדגיש את החשיבות של שוויון ההגנה בפני החוק, ואת הצורך להימנע מאכיפה בררנית, אך במקרים מסוימים, כפי שבא לידי ביטוי בהכרעת הדין בעניינם של נאשמים 5 ו-7, אף מגיע לביטול אישומים בשל כך.