בג"צ 10282/06

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בעתירה המופנית להחלטת שר הפנים לפזר מועצה מקומית בשל אי אישורו של תקציב עירוני בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. על פי פקודת העיריות, אם מועצה לא אישרה את התקציב בתוך שלושה חודשים מיום אישור תקציב המדינה, לשר הפנים יש סמכות לסיים את כהונת המועצה, ואולי גם את כהונתו של ראש העיר. הפקודה נועדה להבטיח את תפקודן התקין של הרשויות המקומיות ולהתערב במקרים של ניהול כספי כושל. שיקול הדעת המסור לשר הפנים נתון לביקורת שיפוטית, ותפקידו של בית המשפט לבחון האם ההחלטה נופלת בגדר הסבירות. במקרה זה מצא בית המשפט כי החלטת השר הייתה סבירה. נקבע כי העותרת, המועצה הנדונה, נשאה באחריות משמעותית לאי אישור התקציב, שכן הגישה את ההצעה מאוחר מדי, ובכך מנעה מחברי המועצה הזדמנות אמיתית להשפיע על התקציב. יתר על כן, חברי המועצה ביקשו הצעת תקציב כבר במרץ 2006 אך לא קיבלו. הסברי העותר לעיכוב לא נחשבו מספקים, ומפרוטוקולים של ישיבות המועצה עולה כי התנגדות החברים התבססה על חששות לגיטימיים. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת בדבר מצבה הכלכלי החיובי של המועצה, שכן הנתונים שהוצגו הצביעו על גירעון משמעותי. השופטת ארבל, בהסכמת השופטים רובינשטיין וברלינר, הציעה לדחות את העתירה ולהטיל הוצאות על העותר, מה שהוביל להחלטה לדחות את העתירה ולהורות לעותר לשלם למשיבים שכר טרחה בסך 10,000 ₪.