ע"א 160/84

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך בין משכיר לשוכר על העלאת שכר הדירה של העסק ותשלומים לפי תקנות הגנת הדייר. השאלה המרכזית הייתה האם חלים על הליך הערעור תיקונים מסוימים, ובפרט סעיפים 6(ב)(3) לחוק קביעת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, וסעיף 4 לחוק ריבית והצמדה (תיקון מס' 4), התשמ"ד-1984. בית המשפט קבע כי תיקונים אלה אכן חלים על הערעור התלוי ועומד. בנוסף, בית המשפט הבהיר את תפקידם של הפרשי ההצמדה, והבדיל אותם מחיובי ריבית, שנועדו לפצות את הנושה על השימוש בכספם. בניגוד לריבית, הפרשי הצמדה נועדו לשמור על הערך הריאלי של כספי הנושה, והם נחשבים לחלק בלתי נפרד מסכום הקרן. בית המשפט הדגיש כי יש לפסוק הפרשי הצמדה ברוב המקרים כדי להבטיח שהנושה יקבל את השווי האמיתי של כספו. בעוד שהשוכר כבר שילם את הפרשי דמי השכירות, שאלת הפרשי ההצמדה נותרה בלתי פתורה, ולכן המקרה זכאי לתחולת הסעיפים המתוקנים. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת המשכיר, וחייב את השוכר לשלם את הפרשי ההצמדה והריבית על פיגורי שכר הדירה, בהתבסס על פסקי הדין של בית הדין לשכירות ובית המשפט המחוזי. כמו כן חויב השוכר בכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המשכיר בסך 1,000 ₪.