בג"צ 6500/93

תקציר

העותרים, בוגרי ישיבה שנכשלו בבחינה לקבלת רישיון לרבנות, טענו כי תקנות הרבנים התשכ"ז-1967, המחייבות את הבחינה, אינן מורשות ובלתי סבירות, וסותרות את חוק יסוד: חופש העיסוק. הם ביקשו לעסוק כתובעים רבניים מבלי לעמוד בדרישת הבחינה. עם זאת, בג"ץ קבע כי התקנות תקפות, מעוגנות בסעיף 27 לחוק השופטים ולא מגבילות באופן בלתי סביר את חופש העיסוק. בית המשפט ציין כי התקנות דווקא הרחיבו את אפשרויות הייצוג בבתי הדין הרבניים. יתר על כן, זכויות העותרים לא נפגעו שכן התקנות הותקנו כדי להבטיח מקצועיות ולהגן על האינטרס הציבורי, וחופש העיסוק הוא תמיד יחסי ולא מוחלט. לפיכך נדחתה העתירה, תוך הדגשה כי גם אם יבוטלו התקנות, עדיין לא יוכלו העותרים לייצג מבלי לעמוד בדרישות תקנות השימוע. השופטים, השופטת ז.א. טל, השופטת ד' לוין והשופטת שטרסברג-כהן, היו תמימי דעים בהחלטתם וחייבו את העותרים לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל.