ע"א 25952-11-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, על בסיס הנתונים שסופקו: **ע"א 25952-11-22 בן אליעזר נ' בית וגג ברחוב אלוף הניצחון 16-18 רמת גן, שותפות מו (01.01.2024)** **מבוא:** פסק הדין עוסק בערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר קיבל באופן חלקי תביעה כספית בגין ליקויי בנייה. בית המשפט המחוזי (אב"ד השופט שאול שוחט, השופטת עינת רביד והשופט נפתלי שילה) דחה את הערעור, תוך שהוא מותח ביקורת על דרך התנהלותה הדיונית של המערערת ועל ניסיונה לערער על קביעות עובדתיות ומקצועיות של מומחה שמונה מטעם בית המשפט. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מעמדו של מומחה בית המשפט והחשיבות של חקירת מומחה:** * **עדיפות מובנית למומחה בית המשפט:** פסק הדין מדגיש את העדיפות המובנית שמוקנית לחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, אף כאשר הוא אינו מומחה מוסכם. עדיפות זו נובעת מאופיו האובייקטיבי של המומחה, שאינו משולם על ידי מי מהצדדים, ומכך שחוות דעתו מתמודדת עם חוות הדעת הפרטיות שהוגשו. * **חובת החקירה להוכחת מחלוקת מקצועית:** הטענה המרכזית של המערערת נגעה לטענתה לשגגה בקביעת בית משפט קמא, אשר קבע כי משלא חקרה את המומחה ההנדסי, אין באפשרותה להשיג על מסקנותיו. בית המשפט המחוזי קבע כי הימנעות מחקירת מומחה שמונה בהסכמה (גם אם לא היה מומחה מוסכם) עלולה להחליש משמעותית את יכולתה של המערערת לחלוק על קביעותיו המקצועיות. * **הבחנה בין מחלוקת משפטית למקצועית:** פסק הדין מבחין בבירור בין מחלוקת משפטית למחלוקת מקצועית. כאשר המחלוקת היא מקצועית (לדוגמה, אופן מילוי בחדרים רטובים, תקנים רלוונטיים), הדרישה היא להזמין את המומחה לחקירה. טענה כי השגות הן "משפטיות בלבד" אינה פוטרת מחובה זו, אלא אם כן ניתן להוכיח זאת באופן מפורט ומנומק, תוך הפניה לכל ליקוי וליקוי. * **השוואה לפסיקה קיימת:** בית המשפט מתייחס לפסק דין של בית המשפט העליון (ע"א 4218/90 חפציבה נ' להנר) ומבחין בין המקרה הנדון לבין המקרה שם. במקרה חפציבה, המומחה לא מונה בהסכמה, והמערערת טענה כי בית המשפט העדיף את חוות דעת הצדדים על פני חוות דעת המומחה. במקרה הנדון, המומחה מונה בהסכמה, והחלטת המערערת שלא לחקור אותו מותירה אותה ללא בסיס מספק לערעורה. 2. **היקף הביקורת השיפוטית על ממצאי בית משפט קמא:** * **תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** בית המשפט המחוזי נמנע מהתערבות בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות של בית משפט קמא. הנימוק לכך הוא שלא מצא "עילה שמצדיקה את דחיית הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין" וכי "הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע ולא מצאנו כי נפלה טעות משפטית במסקנה המשפטית שהסיק בית משפט קמא על בסיס העובדות שקבע." * **עקרון הערכאה הראשונה:** הפסיקה מדגישה את הכבוד הראוי לשיקול דעתו של בית המשפט בערכאה הראשונה, אשר נחשף באופן ישיר לראיות, לעדים ולחוות הדעת. ערכאת הערעור אינה "ערכאה של משפט חוזר" ואינה מחליפה את בית משפט קמא בהכרעת העובדות. 3. **השלכות דיוניות של אי-הגשת ראיות:** * **חובת המערער לצרף מסמכים:** תקנה 134 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מחייבת את המערער לצרף להודעת הערעור "העתקי המסמכים שהמערער מבקש להסתמך עליהם שהוגשו והתקבלו כדין בערכאה הקודמת". * **כשל דיוני של המערערת:** בית המשפט קבע כי המערערת כשלה דיונית בכך שלא צרפה את חוות דעת המומחה מטעמה, את טענותיה בסיכומיה בערכאה קמא, וכן את פסק הדין של בית משפט קמא ללא מוצגים נוספים. אי-צירוף הראיות הרלוונטיות מנע מהערכאה הדיונית לבחון את טענותיה באופן מיטבי. * **החריג לכלל – ליקוי 41:** בית המשפט התייחס לליקוי 41, שהובא כדוגמא לטענה מקצועית. אולם, נקבע כי ליקוי זה תוקן בפועל לאחר הגשת חוות הדעת, ולכן בית משפט קמא לא היה צריך להכריע בו. בנוסף, המומחה ההנדסי התייחס לתקנים שונים, וזוהי מחלוקת מקצועית ולא משפטית, המחייבת חקירה. 4. **פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות:** * **שיקול דעת בית המשפט:** בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט קמא לא לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, וכן את החלטתו להורות על החזר הוצאות חלקי בלבד. * **היחס בין תוצאת התביעה לבין ההוצאות:** הנימוק לכך הוא שמרבית טענות המערערת נדחו, ורק חלק קטן מהפיצוי הכספי שדרשה נפסק לה. כמו כן, הובא בחשבון את העובדה שגם המשיבה נאלצה להוציא הוצאות משמעותיות. נקבע כי גם אם בית משפט קמא לא היה פוסק החזר כלל, לא היה מקום להתערב בכך, שכן רוב התביעה נדחתה. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של הליך דיוני תקין, בדגש על מעמדו של מומחה בית המשפט והחשיבות של חקירתו בכל הנוגע למחלוקות מקצועיות. הוא מאשר את עקרון הזהירות של ערכאת הערעור בהתערבותה בממצאים עובדתיים ומקצועיים של הערכאה הראשונה, וקובע כי הימנעות מחקירת מומחה, הגם שהוסכם על מינויו, מחלישה משמעותית את יכולת המערער להשיג על קביעותיו. בנוסף, פסק הדין מאשר את הקשר ההדוק בין היקף ההצלחה בתביעה לבין היקף פסיקת ההוצאות.