ע"א 2009-03-14

תקציר

השופט, חגי ברנר, דחה את הערעור לאחר שבחן בקפידה את הטיעונים שהציגו הצדדים. המערער דרש מהבנק לשחרר את השעבודים על נכסיו, בטענה שהדבר הוסכם, אך הבנק סירב. השופט קבע כי תקופת ההתיישנות של עילת התביעה החוזית החלה לא יאוחר משנת 2001, ומאחר שהתביעה הוגשה בשנת 2013, היא לא הייתה בתוך תקופת ההתיישנות. המערער טען כי החזקת נכסיו על ידי הבנק בשעבוד היא אירוע מתמשך, היוצר עילת תביעה חדשה מדי יום, אך השופט לא קיבל טענה זו. נקבע כי סירובו של הבנק להסיר את השעבודים היה אירוע נזיקי יחיד, בעל נזק מתמשך, ולא מעשה נזיקי מתמשך. השופט הדגיש כי המערער ידע לעמוד על זכויותיו בהליכים מוצלחים קודמים ואין סיבה משכנעת מדוע לא הגיש את התביעה קודם לכן. זאת ועוד, השופטת ציינה כי תביעת המערערת היא חוזית בעיקרה, והניסיון להציגה כעוולה נועד לעקוף את תקופת ההתיישנות. השופט ברנר דחה גם את טענת המערער כי כמוסד סוציאלי אין לאפשר לבנק להעלות טענת התיישנות. סגן השופט ד"ר קובי ורדי והשופטת חנה פלינר הסכימו עם פסק הדין המפורט והמנומק היטב.