דנ"פ 1237/15

תקציר

בתיק ע"א 2675/13 דן בית המשפט העליון הן בבקשות הן של מדינת ישראל והן של המשיב בנוגע לפסק הדין בעניינו של נאשם שנמצא תחת סעיף אי השפיות לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, בעת ביצוע מעשה צער בעלי חיים. הסוגיה המשפטית המרכזית הייתה האם יש לזכות נאשם, שהוכרז כבלתי כשיר נפשית בעת ביצוע המעשה, והאם ניתן לדרוש משפט לבירור אשמתו בדומה לתיקי אי כשירות פרוצדורלית לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי. בסופו של דבר דחה בית המשפט את פסק הדין הקודם מפרשת מאיר, שסיווג נאשמים כאלה כ"לא עונשיים", ובמקום זאת קבע כי יש לזכות אותם במלואם. בית המשפט גם השאיר פתוחה את האפשרות לבירור עתידי של האשמה, והכיר בכך שהחלטתו אינה מחייבת חקירה כזו במקרה הספציפי הזה. זאת ועוד, בעקבות ערעור זוכה המשיב מחמת ספק באשר לחוקיות מעשיו, ובפרט שיטת פיטום האווזים. בית המשפט העליון לא מצא הצדקה עניינית להיעתר להמשך הדיונים שביקשו הצדדים, והדגיש כי פסק הדין עסק בעיקר בסוגיה סמנטית בעלת השלכות מעשיות מוגבלות. לפיכך, הבקשות לדיונים נוספים נדחו, תוך אישור הזיכוי והבהרת הסיווג המשפטי של אי שפיות בעת ביצוע העבירה, מבלי לשנות את הנהלים הקיימים להערכת אי כשירות נפשית במהלך המשפט.