ת"א 1373/99

תקציר

התובע, תושב ראמה שבגליל, סבל משיתוק מלא בפלג גופו התחתון עקב תהליך זיהומי שנבע מהליך רפואי, והותיר אותו מרותק לכיסא גלגלים. הנתבע הודה בחבות, והמחלוקת התמקדה בנזקים. המחלוקות העיקריות היו הכנסותיו של התובע לפני האירוע והעלות החודשית של סיוע צד ג'. בית המשפט הכיר בטענת התובע כי הכנסותיו היו גבוהות מהכנסותיו המדווחות, והעמיד אותן על 9,000 ₪ לחודש. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובע בדבר השתכרותו מהדלקת זיקוקים, שכן לא הביא ראיות מספיקות. עוד קבע בית המשפט כי התובע איבד לחלוטין את כושר השתכרותו בשל מצבו הפיזי והנפשי ואופי עסקיו. הצדדים לא הסכימו על היקף הסיוע הנדרש לתובע, כאשר התובע טען לצורך בטיפול מסביב לשעון והנתבע טען לשעתיים עד שלוש שעות ביום. בית המשפט החליט כי התובע נזקק לסיוע למספר שעות, בעיקר בשעות הבוקר, ופסק לו 7,000 ₪ בחודש עבור סיוע לצד ג'. בית המשפט דן בכאבו ובסבלו של התובע, באובדן השתכרותו בעבר ובעתיד ובראשי נזק שונים נוספים, לרבות עזרת צד ג', עזרה מבני משפחה, הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, אביזרים רפואיים, תרופות, טיפולים שונים, מזגנים, מכונות כביסה וייבוש והתאמות דיור. סך הנזקים חושב לפי 701,500 שקל, ממנו נוכו תשלומי המל"ל בסך 932,000 ₪. כך, נפסקו לתובע סך של 4,571,000 ₪ פיצויים, כאשר הנתבע שילם 571,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20%.