דמ"ש 5862/09

תקציר

התיק דן בתביעה שהגיש היו"ר לשעבר, מר מלצר, נגד ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו. מר מלצר טען כי היו לו יחסי עבודה עם הארגון הנתבע ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים עם עזיבתו את תפקידו. הארגון הכחיש את קיומם של יחסי עובד-מעביד עם התובע ושלל את זכאותו לפיצוי זה. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית הדין היו: ראשית, האם התקיימו יחסי עבודה בין מר מלצר לבין הארגון; שנית, אם לא, האם היה נוהג בתוך הארגון להעניק פיצויי פרישה לנבחרי ציבור עם עזיבתם; ושלישית, האם השכר שקיבל מלצר במהלך כהונתו היה בלתי חוקי. בית הדין קבע כי התובעת לא הצליחה לבסס יחסי עבודה עם הנתבעת. חוק העמותות קובע כי חבר ועד הארגון אינו יכול להיות בו זמנית עובד הארגון, ומאחר שמר מלצר קיבל שכר עבור עבודתו כיו"ר, הוא לא יכול להיחשב כעובד. יתר על כן, תקנון הארגון מבחין במפורש בין המועסקים בארגון לבין בעלי תפקידים בו. באשר לקיומו של נוהג למתן פיצויי פיטורים, מצא בית הדין כי מר מלצר לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש. אמנם נקבע כי שני היו"רים הקודמים קיבלו פיצויי פרישה, אך הדבר נבע מהחלטות ספציפיות שהתקבלו בעניינם ולא היווה פרקטיקה גורפת. תהליך קבלת ההחלטות של הארגון בנוגע לפיצויי פיטורים הצביע על כך שכל מקרה נבחן לגופו, מה שאישש את היעדר הנוהג הכללי. עוד קבע בית הדין כי השכר שקיבל מלצר אינו בלתי חוקי. מהראיות עולה כי התובע ניסה לברר את מעמדו המשפטי של שכרו והציע שינויים במבנה הארגון כדי להבטיח את חוקיות העסקתו, אך ועד הארגון סירב לפעול על פי הצעותיו. בית הדין שיבח את התנהלותו של מר מלצר והעיד כי הוא פעל בחריצות ובאחריות בניסיון לפתור את הסוגיה. בסיכומו של דבר, התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה, שכן התובע לא היה עובד, ולא היה נוהג מוכח להעניק פיצוי כזה. בנוסף, נדחתה גם תביעת הארגון לקיזוז, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.