ה"ת 17115-01-21

תקציר

בית המשפט מצא חשד סביר כי המשיב ביצע עבירות הלבנת הון בשווי של עשרות מיליוני שקלים. ההגנה טענה כי אין חובת דיווח על ההעברות משום שהכסף התקבל באמצעות פיקדונות בנקאיים ולא במזומן פיזי, ולכן אינו מהווה "מטבע" כהגדרתו בחוק. בית המשפט דחה פרשנות זו, וקבע כי היא תאפשר לנותני שירותי מטבע להלבין כספים ללא כל חובת זיהוי או דיווח על מקבלי הכספים. הדבר ייצור פרצה בלתי סבירה בחוק, הסותרת את תכליתו למנוע הטמעת כספים שמקורם בפשיעה. בנוסף, טענה ההגנה כי מאחר שאין כיום חובת דיווח על העברות כאלה, לא יכולה להיות עבירה פלילית. גם בית המשפט חלק על כך, וציין כי שינויי החקיקה אינם משקפים שינוי בעמדת המחוקק ביחס לעבריינות של מעשים אלה. הם הדגישו כי אי דיווח על העברות אלה נותר מעשה אסור, והמדינה לא ציינה כי היא יכולה להסתדר ללא דיווחים כאלה. טענת ההגנה השלישית הייתה כי המשיב הוא גם המבקש וגם מקבל השירות, ולכן אין צורך בדיווח על פרטי מקבלי המזומנים. המבקש חלק על כך, וטען כי הרשות להלבנת הון לא הייתה מודעת להעברות, מה שהופך את טענת ההגנה למופרכת. בית המשפט נעתר לכך, ומצא כי פרשנות ההגנה אינה סבירה ומנוגדת לרציונל העומד מאחורי חובת הדיווח. הטענה האחרונה, לפיה על התביעה להוכיח שהמשיב הבין את דרישות הדיווח, נחשבה מורכבת מכדי להכריע בה בשלב זה. השופט ציין כי שאלות אלה יטופלו טוב יותר על ידי פאנל אם יוגש כתב אישום. נוכח החשד הסביר להלבנת הון, נעתר בית המשפט לבקשה להאריך את מעצרה של המדינה בחפצים שנתפסו ב-180 יום, עד להמשך החקירה. התביעה הונחתה להגיש דו"ח על שווי הפריטים שנתפסו ועל הפריטים האפשריים לתפיסה.