ע"ע 1431/01

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור על צו מניעה זמני שהחזיר את שכרו של המשיב מס' 1, עובד המשיבה מס' 3, לסכום שקיבל לפני ההפחתה. המשיב היה עובד קבוע של מועצה מקומית ושימש כגזבר שלה. הממונה על השכר הודיע למשיב כי התשלומים שהמשיב מקבל אינם מאושרים ומנוגדים לחוקי התקציב. הממונה דרש כי המשיב ישולם לפי "שכר בכירים" על פי חוזה אישי, עליו סירב המשיב לחתום אלא אם שכרו הקובע יישאר כשהיה. מאחר שהמשיב לא חתם על החוזה, הופחת שכרו בהתאם להסכם הקיבוצי. המשיב תבע לביטול צו הממונה ובית הדין האזורי לעבודה העניק למשיב סעד זמני להשבת שכרו מבלי לחייבו בחתימה על חוזה המנהלים, בנימוק שהדבר יפגע בחופש ההתאגדות שלו. המדינה ערערה על החלטת ביניים זו. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור וביטל את החלטת בית הדין האזורי. בית המשפט מצא כי דרישת הממונה לא פגעה לכאורה בחופש ההתאגדות של המשיב, שכן היא מעוגנת בחוקים הרלוונטיים ובהסכם קיבוצי. הדרישה הציבה בפני המשיב ברירה, ומסלולי העסקה אלה לא היוו ניסיון להפריע לחברותו בארגון עובדים. בית המשפט הדגיש כי דרישת המשיב להמשיך ולקבל שכר מנהלים ללא חתימה על חוזה אישי אינה סבירה. יתר על כן, ההסכם הקיבוצי הכיר באפשרות להעסיק עובדים בחוזים אישיים, ולכן לא ניתן לראות בו פגיעה בחופש ההתאגדות. בית המשפט הגיע למסקנה כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו והורה למשיבים לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪.