תמ"ש 58926-02-17

תקציר

פסק הדין משרטט סכסוך משפטי ארוך בין בני זוג גרושים בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף שלהם, ובפרט מתחם הרשום על שמם ועל שם חברה בבעלות חלקית שלהם. פסק הדין נועד להבהיר את תנאי הסכם המכר לגבי מתחם זה. השופט מתחיל בסיכום הזכויות והמניות של כל אחד מהצדדים המעורבים. האישה זכאית ל-180/60000 מהמתחם, ואילו הגבר הוא הבעלים של 91/10000 באמצעות חברה שהוא בעל המניות היחיד בה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות הסכמתה של האישה להצעת הגבר לרכוש את חלקה במתחם במסגרת הסדר הגירושין ביניהם. השופטת בוחנת בהרחבה את ההתפתחות הכרונולוגית של התיק, תוך התמקדות בבקשות השונות שהוגשו על ידי הצדדים. מתברר כי האישה ביקשה תחילה לרכוש את המתחם כולו, לרבות חלקה של החברה, כדי להימנע מעלויות מס. עם זאת, מאוחר יותר שינתה את דעתה וביקשה חלוקה בעין או מכירה בשוק החופשי. השופטת שוקלת את הטענות ומספקת ניתוח מקיף של הראיות שהוצגו, במטרה לברר את היקף הסכמתה של האישה. נפסק כי הסכמת האישה כללה את מכירת כל זכויותיה במתחם, לרבות חלקה בחברה, וכי היא הייתה מודעת להשלכות המס הכרוכות בכך. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי הסכם המכר, שאושר בדצמבר 2021, מייצג כראוי את התנאים עליהם הסכימו הצדדים וצריך לעמוד בתוקפו. באשר לחבויות המס, השופטת קובעת כי על שני הצדדים לשאת בהן באופן שווה, כפי שהסכימה האישה בעבר, וכי כל ניסיון לחלק חבויות אלה באופן שונה לא היה סביר. השופטת מדגישה גם את הצורך להביא לסיום הסכסוך המשפטי הממושך ומורה על המשך מתווה המכירה הקיים, תוך דחיית בקשת האישה למכירה חוזרת בשוק החופשי או חלוקה בעין. לבסוף, השופט מאשר את תוקפו של הסכם המכר, לרבות סעיף חלוקת המס, ופוסק הוצאות לאיש ולכונס הנכסים. האישה נדרשת לשאת בהוצאות אלה בתוך 30 יום.