ה"פ 44419-02-11

תקציר

בית המשפט מצהיר כי החלקות המדוברות אינן בעלות מעמד של נכסי נפקדים, ולכן יש לשחררן מניהול האפוטרופוס לנכסי נפקדים. זאת ועוד, בית המשפט מצהיר גם כי ההסכם למכירת המגרשים למשיבה השנייה בטל ומבוטל. תביעת המבקשים נדחית בשל מספר כשלים קריטיים בהתנהלותם ובהתנהלות באי כוחם. ראשית, על אף שנרשמה הערת אזהרה משנת 1986, לפיה הנכס נמסר לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (המשיב מס' 1), ערכו המבקשים עסקאות הנוגעות לנכס מבלי ליצור קשר עם האפוטרופוס, כנדרש בחוק. לפיכך, עסקאות אלה נחשבות בטלות. שנית, המבקשים התעלמו מהליך ההסדר המתמשך בנוגע למקרקעין ולא הגישו תזכיר תביעה, מה שמוביל לדחיית תביעתם הנוכחית, שכן מדובר בניסיון "לפתוח מחדש" את הליך הפשרה. המבקשים גם לא הצליחו להוכיח כי הקרקע ובעליה אינם נפקדים, תנאי הכרחי להצלחת תביעתם. המקרקעין הוקנו כדין לאפוטרופוס, ועל כן גם מכירתם לאחר מכן למשיב השני ורישומם כבעלים היו חוקיים. גם טענות המבקשים, שהתבססו על שיקולי זכויות אדם בעקבות חקיקת חוק היסוד, לא צלחו. בהתחשב בכל אלה, השופט מחליט לדחות את תביעת המבקשים ומורה להם לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.