עת"מ 2043-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות רבות שהגישו מבקשי מקלט בישראל, נגד החלטות ממשלת ישראל שלא להכיר בהם כפליטים. העתירות מעלות סוגיות משפטיות ועובדתיות כאחד. מבחינה משפטית, העתירות מטילות ספק בתחולה רטרואקטיבית של נוהל חדש, מחמיר לכאורה, לטיפול בבקשות מקלט, שנכנס לתוקף בינואר 2011. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואינו מידתי, ובפרט סעיף 4, המאפשר דחייה על הסף של בקשות ללא בחינה מלאה. המשיבים, לעומת זאת, מצדיקים את הנוהל החדש כמענה הכרחי למבול של בקשות סרק ברובן, שמטרתן לסנן מקרי מצוקה אמיתיים ממקרים פוגעניים. עובדתית, כל עתירה בוחנת את נסיבותיהם הפרטניות של המבקשים כדי לקבוע האם נשקפת סכנה ממשית לחייהם אם יגורשו חזרה לארצות מוצאם. בית המשפט מדגיש את הצורך לבחון היטב כל מקרה ומקרה כדי להבחין בין סכנות חיים לגיטימיות לבין ניסיונות להאריך שהייה בישראל מטעמים כלכליים או אחרים. במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה לסכנת חיים, גם אם המבקש אינו עונה להגדרת "פליט" לפי האמנה משנת 1951, יתערב בית המשפט וייתן צו ביניים המונע גירוש עד להכרעה בעתירה. עם זאת, עתירות הנחשבות כמניעים כלכליים או כניסיון להרוויח זמן נוסף בישראל יידחו על הסף, במיוחד אם אין בהן ראיות קונקרטיות לסכנת חיים. במקרה הנוכחי, השופט פוסק כי תביעתו של העותר, אזרח תאילנד, תידחה על הסף, שכן היא נופלת לקטגוריה השנייה. אשרת העבודה של העותר פגה בשנת 2009, ורק לאחר פקיעת תוקף זו הם "זכרו" להגיש בקשת מקלט. מדובר בבקשה כלכלית גרידא, ללא אזכור של איומים כלשהם, והטענה בדבר סכנת חיים היא כללית ואינה נתמכת בראיות. בנוסף, העתירה זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, מה שמעיד על חוסר אמינות. בנסיבות אלה, השופט מגיע למסקנה כי אין כל בסיס לטענות העותר ואין ראיות לסכנת חיים ולו מזערית. לפיכך, העתירה נדחית, וגם הבקשות החלופיות לזמן נוסף לבקשת מקלט במדינה אחרת או לארגון כספים נדחות.