עב"ל 25998-06-15

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערת לא הוכיחה כראוי את התרחשותו של אירוע חריג ביום 15.7.2011. ההחלטה התבססה על היעדר ראיות מאששות וחוסר עקביות בעדותו של המערער, במיוחד בהשוואה לתיעוד רפואי. למרות שבית המשפט המחוזי לא הטיל ספק מפורש במהימנותו של המערער, הוא נימק את הסתמכותו על רשומות רפואיות, דבר הסותר את טענת המערער כי כאבים עזים החלו בעת ביצוע מטלה הקשורה לעבודה יום לפני פנייה לקבלת טיפול רפואי. סתירה זו הודגשה בכך שהמערער דיווח כי הכאבים החלו זמן קצר לפני הגעתו לחדר המיון, בניגוד לטענתו בדבר אי נוחות מתמשכת החל מהיום הקודם. בית הדין האזורי שקל את כל הראיות, לרבות רישומי עבודה וחשבוניות, אך קבע כי אין בהן כדי לבסס את טענות המערערת, נוכח אי התאמות באשר לפרטי העיתוי והעלות. בית המשפט הדגיש את מהימנות הרשומות הרפואיות בקביעת לוחות זמנים, שכן הן נחשבות בדרך כלל לשיקוף מדויק של דיווחיו הראשוניים של המטופל בעת פניית הטיפול. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים לא מצא עילה להפוך את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ואישר כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח כי אירע אירוע חריג. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, בהתאם לנוהג המקובל בהליכים אלה. ההחלטה ניתנה על ידי הרכב השופטים המורכב מהנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-בירץ', השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור הגב' מיכל בירון בן גרא ומר שלמה נוימן ביום 9.2.2016.