רע"א 46496-11-11

תקציר

המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש בשנת 2000, אשר הופנתה לבורר בשנת 2002 בהסכמת שני הצדדים. עם זאת, הליך הבוררות נזנח בשנת 2004 ונותר ללא פתרון. בשנת 2010 ביקש בית המשפט את נימוקי המשיב שלא לדחות את התביעה בגין חוסר פעילות, והמשיב ביקש לה הקפאת הליכים. המבקש התנגד לכך וביקש לדחות את התביעה. כבוד הרשם הורה על חידוש ההליכים בבית המשפט, עליהם ערער המבקש ונדחה על ידי שופט בית משפט השלום. לאחר מכן הגיש המבקש רשות ערעור על החלטה זו, שהתקבלה על ידי בית המשפט. המבקש טען, כי הודעת בית המשפט למשיב הייתה שגויה, שכן ההליכים הקודמים הסתיימו בפסק הדין משנת 2002. לטענת המבקש, הוראת פסק הדין להעביר את הסכסוך לבוררות לפי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט סיימה את ההליכים בבית המשפט באופן סופי ולא אפשרה את חידושם. המשיב, בתמיכת שופט השלום, טען כי ההחלטה משנת 2002 אינה סופית וכי ניתן לחדש את ההליכים. בית המשפט, בהסכמתו עם עמדת המבקש, הבחין בין המקרה הנוכחי לבין הקפאת הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, המאפשר חידוש עתידי. תחת זאת, העברת הסכסוך לבוררות לפי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט סיימה באופן סופי את ההליכים בבית המשפט. כן נדונו הסכם הבוררות הראשוני וההסכמות שבאו בעקבותיו להעביר את הסכסוך לבוררות, כאשר בית המשפט ציין כי למבקש יש זכות לחזור בו מהסכמתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן לחדש את ההליכים בפני בית המשפט וכי ההודעה למשיב משנת 2010 הייתה שגויה. בסופו של דבר התקבל הערעור, והחלטת בית משפט השלום נדחתה. בית המשפט הורה כי תביעת המשיב לא תחודש וחייב את המשיב בכיסוי הוצאות המשפט והוצאות המשפט של המבקש.