בג"צ 4711/20

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת להורות למועצה לשקול מחדש הצעת חוק הנוגעת לבנייה באזורי דיור מועדפים, ולאפשר לחבריה להציע החלטות ולהצביע עליהן. העותר טוען כי הדבר הכרחי שכן שיטת הפעולה הנוכחית, הכוללת הבעת עמדות אך לא הצעת החלטות פורמליות, מפרה את חוק התכנון והבנייה ופוגעת באינטרס הציבורי. עם זאת, המשיבים - המועצה והממשלה - טוענים כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא ניסה לפתור את הסוגיה ישירות מולם בטרם פנה לבית המשפט, ומשום שמדובר בעתירה מוקדמת, שהוגשה בשעה שהליכי החקיקה עדיין מתנהלים. בית המשפט מסכים עם המשיבים ודוחה את העתירה בנימוקים אלה. היא קובעת כי עתירות מסוג זה נבחנות בדרך כלל לאחר סיום הליך החקיקה, וכי היה על העותר לנסות ולמצות אפיקי פתרון אחרים בטרם הגשתן. יתר על כן, בית המשפט אינו מוצא חובה חוקית להתייעצות עם המועצה באופן שדרש העותר. לפיכך העתירה נדחית, והעותר חויב בהוצאות המשיבים, בסך 7,500 ₪.