עע"מ 1405/13

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שסירב לבטל הפקעת חלקת קרקע השייכת לחברת רמות ארזים לבנייה והשקעות. הקרקע המדוברת הופקעה על ידי עיריית ירושלים בשנת 1989, בעקבות יוזמת החברה עצמה לתיקון תכנית פיתוח. על פי התוכנית, הקרקע הייתה אמורה לשמש לגן ילדים ובית כנסת, אך הגן מעולם לא נבנה. החברה הגישה את עתירתה הראשונה לביטול ההפקעה בשנת 2005, בטענה כי המטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע לא מומשה בפועל. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה אך קבע כי על העירייה להקים את הגן בתוך שלוש שנים, אחרת ערעור החברה יתקבל. משהעירייה לא פעלה בתוך התקופה הנקובה, חזרה החברה לבית המשפט. בית המשפט לעניינים מנהליים העניק לעירייה שנתיים נוספות להגשמת המטרה המקורית של ההפקעה. החברה ערערה על החלטה זו בטענה כי התנהלות העירייה מהווה חוסר תום לב, וכי יש להשיב לה את הקרקע. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שנכתבה על ידי השופט רובינשטיין, דחתה את הערעור. בית המשפט קבע כי אף שהתנהלות העירייה רחוקה מלהיות אידיאלית, ביטול ההפקעה יגרום נזק רב יותר מאשר השארת הקרקע בידי העירייה, במיוחד נוכח הצורך הציבורי הנוכחי בהקמת גן ילדים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אם העירייה לא תוציא היתר בנייה או תיזום עבודות בנייה עד למועד הנקוב, תבוטל ההפקעה, והקרקע תוחזר לחברה עם פיצוי הולם שייקבע על ידי הצדדים או בבית המשפט. השופט עמית חלק על כך, וטען כי רשלנות העירייה וחוסר הזהירות שלה גוברים על האינטרס הציבורי בשמירה על הקרקע, וכי יש להחזיר את הקרקע לחברה על פי ייעודה המקורי.