ע"פ 45524-02-17

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שהרשיע את המערער בשתי עבירות לפי חוק מע"מ: (1) ניכוי מס תשומות ביודעין מבלי שהיו ברשותו המסמכים הנדרשים על פי דין המצדיקים זאת, במטרה להגדיל את הוצאות החברה ולהתחמק מתשלומי מס בנסיבות מחמירות; (2) סירוב למסור את פנקסי החברה לחוקרי מע"מ, למרות בקשתם. מרבית טיעוני הערעור מנסים לקעקע את קביעתו של בית משפט קמא כי עדותו של פרץ, הבעלים הרשום של החברה, נכונה, בעוד עדותו הסותרת של המערער שקרית. בית המשפט מצא כי המערער היה המנהל בפועל של החברה וכי תפקידו של פרץ היה פורמלי ומוגבל. קביעה זו מצדיקה את ההרשעה בעבירה השנייה. באשר לעבירה הראשונה, הציגה התביעה ראיות מספיקות לכך שדיווחי החברה לרשויות המס היו כוזבים וכי המערער, כמנהלה הפעיל של החברה, היה מודע לנסיבות אלה והתכוון להעלים ממס. עוד הצליחה התביעה להוכיח כי החברה ניכתה שלא כדין מס תשומות בסך 1,801,911 ₪ מבלי שהיו ברשותה המסמכים הנדרשים, על סמך ראיות נסיבתיות וסירובה של המערערת להציג את פנקסי החברה. בית המשפט דחה את כל הטענות שהעלתה ההגנה וקבע כי ההרשעה בשתי העבירות המיוחסות למערער צריכה לעמוד בעינה. על המערער לרצות את עונש המאסר שהטיל עליו בית משפט קמא.