בג"צ 2689/00

תקציר

המחלוקת היא על חלקת אדמה הידועה בכינויה תל שאורים, שנמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל ומושכרת לבית הספר החקלאי כדורי. הקרקע שימשה בעבר כאתר קרוואנים לעולים חדשים, אך בהמשך הציעה המועצה האזורית לפתח אותה לאתר תיירות. בינתיים ביקשה מועצת תבור לספח את הקרקע לטובת הקמת שכונת מגורים לזוגות צעירים, אך המועצה האזורית התנגדה. שר הפנים החליט לאמץ את הצעת מועצת תבור ומינה ועדת חקירה לבדיקת הנושא. הוועדה המליצה להעביר את הקרקע למועצת תבור, אותה אישר השר, מה שהוביל את המועצה האזורית לעתור לבית המשפט. טענותיה העיקריות של המועצה האזורית היו כי החלטת השר אינה סבירה, אינה שוקלת חלופות ואינה מפצה את המועצה האזורית על אובדן הקרקע. בית המשפט מצא כי החלטת השר סבירה ומבוססת על שיקולים מתאימים, לרבות הצורך הדחוף בדיור לזוגות צעירים והתשתיות הקיימות בקרקע. בנוסף, ציין בית המשפט כי המועצה האזורית לא הציגה חלופות קונקרטיות וכי נושא הפיצוי צריך להיות מטופל על ידי הרשויות הרלוונטיות. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה, ביטל את הצו המותנה והורה למועצה האזורית לשלם למדינה ולמועצת תבור 10,000 שקל כל אחת. השופטת פרוקצ'יה הסכימה עם ההחלטה וסיפקה תובנות נוספות על הקשר בין גבולות מוניציפליים למטרות תכנוניות.