ת"פ 31052-09-15

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפת המתלונן ובחבלה ברכבו של המתלונן לאחר ויכוח חניה. התיק היה תלוי באמינות עדויות הנאשם והמתלונן, כמו גם עדים נוספים, לאור הראיות וסרטון האבטחה של האירוע. השופט מצא את גרסתו של המתלונן לאירועים אמינה יותר, למרות כמה הגזמות וניסיונות להמעיט בחלקו באירוע. השופט ציין כי המתלונן חנה שלא כדין באזור העמסה והתנגש ברכבו של הנאשם, שחנה לפניו. לאחר מכן תקף הנאשם את המתלונן ואת רכבו באמצעות קרש עץ וטבעת מתכת, וגרם לו נזק רב. השופט הגיע למסקנה כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם מופרכת, שכן הסכנה לא הייתה מיידית או מידתית לתגובה, ועדותו של הנאשם עצמו לא הייתה אמינה. השופט התייחס גם לכשלי חקירה לכאורה ולאכיפה בררנית, וקבע כי הם אינם פוגעים בזכותו של הנאשם למשפט הוגן. ככלל, הרשיע השופט את הנאשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובחבלה מכוונת ברכבו של המתלונן, וזיכה אותו מאשמת היזק לרכוש בזדון, שכן אישום זה נכלל בעבירה הספציפית יותר של חבלה ברכב. הכרעת הדין ניתנה בנוכחות עורך דינה של המאשימה, הנאשם ועורך דינו של הנאשם.