עב"ל 123/98

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה הכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין המשיבה לבין החברה שהיא מנהלת. המשיבה, המחזיקה ב-99% ממניות החברה, ערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתה לדמי לידה עבור בנה ה-14 בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד. בית המשפט בחן מדדים שונים, לרבות אופי היחסים, תפקידיה הכפולים של המשיבה כדירקטורית וכבעלת שליטה, והתנודות בשכרה, לצורך קביעת מעמדה התעסוקתי. השופטת אלישבע ברק הגיעה למסקנה כי יש לראות את המשיב כעובד החברה לצורך קבלת דמי לידה, ואילו השופטת אורלי סלע חלקה על כך, וסברה כי יש לסווג את המשיב כעובד עצמאי. שופט שלישי, עמירם רבינוביץ', צידד בסלע וציין כי תפקידיה של המשיבה כבעלת מניות וכמנהלת אינם מובחנים וכי שכרה קשור לביצועי החברה. החלטת הרוב קיבלה את הערעור והנחתה את המוסד לביטוח לאומי לבחון את זכאותה של המשיבה לדמי לידה כעובדת עצמאית. הדעה החולקת, אליה הצטרף נציג ציבור אחד, העדיפה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע כי המשיב אינו עובד החברה.