עת"מ 15200-09-16

תקציר

העותר הגיש עתירה נגד החלטת המשיבים להטיל הגבלה על רישיון הנהיגה שלו לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, בטענה כי מעולם לא קיבל הודעה כנדרש, ועל כן יש לבטל את ההחלטה. בנוסף, טען העותר כי ההחלטה לחייב אותו לעבור מבחני נהיגה תיאורטיים ומעשיים לחידוש רישיונו, לאחר שפג תוקפו למעלה משלוש שנים, אינה צודקת. המשיב טען כי שלח לעותר הודעה כדין, והציג אישור מסירה כראיה. עוד הוצגו ראיות לכך שלעותר הייתה כתובת מעודכנת והוא היה מיוצג על ידי בא כוח בעניין, שפעל בסמוך לאחר הטלת ההגבלות. זאת ועוד, החלטת המשיב לחייב את העותר בכתיבת מבחני הנהיגה הייתה במסגרת שיקול הדעת שהוקנה בתקנה 172א לתקנות התעבורה והייתה בהתאם לנוהל שנקבע. השופט הסכים עם המשיבים בשני הערכים. ראשית, נחה דעתם כי העותר אכן קיבל הודעה, או לכל הפחות היה עליו לדעת על ההגבלה, ולא הציג ראיות משכנעות לכך. שנית, השופט מצא כי המשיב לא ניצל לרעה את שיקול דעתו כשחייב את העותר לכתוב את מבחני הנהיגה, במיוחד לאור העובדה שרישיונו של העותר נשלל מסיבות שאינן עבירות תנועה. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.