ת"א 1171/02

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שכר טרחה לייצוג משפטי בתיק בוררות. התובע, עו"ד במקצועו, ייצג את הנתבעים בתביעת בוררות כספית. בהסכם נקבע כי התובע יקבל 23.5% מכל מענק כספי בו יזכו הנתבעים. עם זאת, היחסים החוזיים בין התובע לנתבעים התערערו, והביאו לכך שהנתבעים הפסיקו את שירותיו של התובע זמן קצר לפני שלב ההוכחות של הבוררות. לאחר מכן פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, בטענה שהיא זכאית למלוא שכרה כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה. לחילופין, היא ביקשה שכר התואם את היקף העבודה שהושקעה, כפי שקבע בית המשפט. הנתבעים טענו כי הפיטורים נבעו מרשלנות התובעת וכי הם מוכנים לשלם שכר סביר. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שניסו לשנות את הסכם שכר הטרחה בסמוך לשלב ההוכחות. כתוצאה מכך, התובעת הייתה זכאית לשכר המקורי המוסכם כפיצוי בגין הפרת החוזה על ידי הנתבעים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע ביחד ולחוד, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.