בד"א 15/10

תקציר

בלב כבד מודיע הרכב השופטים על פסק דינו לזכות את עורך דינו של הנאשם מכל האישומים שיוחסו לו בתלונה נגדו. ההחלטה מתקבלת בעיקר בשל ליקויים בניהול ההליך על ידי המתלוננת. ראשית, התלונה הוגשה נגד עורך הדין מבלי שקיבלה מענה, ולעורך הדין לא ניתנה הזדמנות להתגונן מפני התלונה הראשונית. שנית, טענת התובעת כי עורך הדין לא יידע אותה על מצב תביעתה לא הוכחה דיה, בעוד שמסמכי עורך הדין שכנעו את השופטים בהיפך. פערי הזמן הגדולים בין האירועים תמכו גם בגרסתו של עורך הדין לאירועים. בנוסף, התברר כי הטענה שבמרכז התלונה נדחתה בשנת 2002, עובדה שהייתה צריכה להיכלל בתלונה ולא נכללה. הימנעותו של עורך הדין מלהשיב לתלונה הייתה פסולה אך מותרת מבחינה משפטית, ועל השופטים מוטלת החובה לכבד את עקרונות סדר הדין הפלילי. יתר על כן, לא היו די ראיות כדי להרשיע את עורך הדין באי מענה לתלונה, שכן לא היה אישור מסירה לכתובתו של עורך הדין. השופטים מדגישים כי אינם רואים בעין יפה את התנהלותו של עורך הדין ומתארים אותה כמבישה, מתחמקת ובלתי ראויה, אך הם נאלצים לזכות אותו בשל הנסיבות.