בש"א 16964/02

תקציר

בפסק דין זה תבע הבנק המשיב את המבקשים, חברה ומנהלה, לפירעון הלוואות ומטבעות שניתנו לחברה, בצירוף ערבות נוספת חתומה על ידי המבקש היחיד. המבקשים ביקשו למחוק את הבעלות וביקשו רשות להתגונן מכמה טעמים, ובהם היעדר ראיות בכתב, היעדר סכום קצוב המגיע להם וטענות שונות להתנהלות בלתי הולמת כלפי הבנק המשיב. טענות אלה כללו הפרות של הסכמים, חובות נאמנות וחוקי בנקאות, כמו גם תנאים מפלים בחוזה הסטנדרטי, חיובי ריבית מופרזת ואי המצאת מסמכים נדרשים. בית המשפט דחה את טענות המבקשים בדבר היעדר ראיות בכתב והסכום הקצוב החייב בו, וקבע כי המשיב הביא ראיות מקדמיות מספיקות וכי הסכום החייב אכן קבוע. עוד נמצא כי המבקשים לא הצדיקו די הצורך את בקשתם למסמכים נוספים, מה גם שמסמכים אלה התייחסו לאירועים חיצוניים להיווצרות החוב ולא לחוב עצמו. גם טענות המבקשים בדבר חיובי ריבית שגויים ותנאים מפלים בהסכם לא נתמכו בראיות עובדתיות. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המבקשים הייתה כי המבקש הבודד לא ידע שהוא חותם על כתב ערבות, בשל אנאלפביתיותו בעברית והיעדר כל תרגום או הסבר. עם זאת, בית המשפט מצא טענה זו בלתי סבירה ובלתי הגיונית, מה גם שלמבקש היה אינטרס כלכלי בחברה והוא חתם בעבר על מסמכים משפטיים בשפה העברית. למרות שבית המשפט לא שלל באופן מוחלט אפשרות זו, הוא ראה בטיעון קלישאה וציין כי הוא הועלה בשלב מאוחר. לפיכך, בית המשפט נעתר על תנאי לבקשת המבקשים לחופשה להתגונן על בסיס טענה זו, אך דרש הפקדה של 500,000 ₪ בתוך 45 יום כתנאי מוקדם. אלמלא הופקד הסכום, בקשת רשות ההגנה הייתה נדחית, והמשיב היה זכאי לפסק הדין המבוקש בעתירה.