ע"א 8052/13

תקציר

המחלוקת במקרה זה היא בין קבוצת משקיעים לבין מנהל קרן ההשקעות בה השקיעו, בנוגע לחבות בגין ההפסד הכספי המשמעותי שנגרם לקרן. מנהל הקרן, אורי, הציג בפני המשקיעים אסטרטגיית השקעה מסוימת, המכונה "מודל 50 המניות", אך הסכם השותפות עליו חתמו המשקיעים העניק לאורי שיקול דעת רחב להשקיע את כספם כראות עיניו. לאחר שהקרן ספגה הפסדים משמעותיים, טענו המשקיעים כי הפסדים אלה נבעו מרשלנותו של אורי בבחירת אפיקי השקעה מסוכנים וספקולטיביים, בניגוד להסכמים ביניהם. בית משפט קמא קיבל טענה זו ופסק לטובת המשקיעים. אורי ערער על החלטה זו, וטען כי מעשיו היו במסגרת הסמכות שהוענקה לו בהסכם השותפות, ולכן אין להטיל עליו אחריות לנזקים. השופט זילברטל קיבל את טענותיו של אורי ופסק לטובתו. לדברי השופט, הסכם השותפות, שהעניק לאורי את הסמכות להשקיע את כספי הקרן ללא הגבלה, היה ההסכם החוזי העיקרי בין הצדדים. למרות שאורי הציג למשקיעים אסטרטגיית השקעה שונה מראש, השופט טען כי ההסכם המאוחר צריך לקבל עדיפות. יתר על כן, השופט מצא כי אסטרטגיית ההשקעה בה בחר אורי, אף שהייתה מסוכנת, לא היוותה רשלנות רבתי, ולכן לא ניתן להטיל על אורי אחריות לנזקים גם מבחינה נזיקית. המשנה לנשיא רובינשטיין הסכים חלקית עם החלטת בית משפט קמא. למרות שהכיר בכך שהסכם השותפות העניק לאורי שיקול דעת רחב, טען כי יש לפרש הסכם זה בהקשר של המצג שהציג אורי בפני המשקיעים מראש. לדברי המשנה לנשיא, למרות שאורי לא היה מחויב להשקיע רק לפי מודל 50 המניות, היה מצופה ממנו שלא לשנות את מדיניות ההשקעה למדיניות שונה לחלוטין ומסוכנת יותר מבלי ליידע את המשקיעים. לפיכך מצא רובינשטיין את אורי אשם ברשלנות חמורה ופסק כי עליו לשאת ב-50% מהנזקים. השופט עמית הצטרף לחוות דעתו של זילברטל והדגיש כי המשקיעים היו מתוחכמים וכי הסכם השותפות העניק לאורי שיקול דעת רחב להשקיע את נכסי הקרן.