בש"א 6581/04

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי בקשות הנוגעות לחובות שחבו שני אחים, דוד ומרדכי זיזה, לחברה שבבעלותם הנמצאת בהליכי פירוק. הבקשה הראשונה שהגיש המפרק דורשת פירעון הלוואה שהעניקה החברה לאחים זיזה. הבקשה השנייה מבקשת להשיב את כספי דמי השכירות שגבו לכאורה האחים עבור קרקע בבעלות החברה. האחים, שהם הדירקטורים ובעלי המניות היחידים בחברה, הוכרזו פושטי רגל בשנת 1994. החברה עצמה הוזמנה לפירוק בשנת 2003. ההלוואה המדוברת, מאוקטובר 1995, סוכמה בכתב והסתכמה בסך 2,758,380 ש"ח, לפירעון בתוך עשר שנים. כעת מבקש המפרק להשיב מחצית מסכום זה מאחד האחים, שכן תביעתו של השני נדחתה. האח טוען כי ההלוואה נועדה לסייע לו לסיים את הליכי פשיטת הרגל וכי צו ההפטר פוטר אותו מכל חובות שנצברו בתקופת פשיטת הרגל. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שההלוואה ניתנה לאחר מועד פשיטת הרגל, היא אינה נחשבת חוב בר תביעה בתיק פשיטת הרגל והאח חייב לפרוע אותה. הבקשה השנייה מתמקדת בכספי דמי שכירות שגבו לכאורה האחים עבור קרקעות בבעלות החברה. המפרק טוען כי הקרקע הושכרה בחודשים ינואר-אוקטובר 1995 על ידי מרדכי זיזה ודורש החזר של 616,541 שקל. האח טוען כי עילת התביעה התיישנה, שכן היא הייתה צריכה להיות מוגשת לכל המאוחר בשנת 2002, וכי הוא עצמו לא קיבל דמי שכירות, וגם החשבוניות המוצגות לא נכתבו או נחתמו על ידו. בית המשפט דחה את הבקשה, קיבל את תצהיר האח כראיה עיקרית וציין כי המפרק לא ערער די הצורך על טענותיו. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת המפרק בערעור אזרחי מס' 6581/04, והורה לאח לפרוע את סכום ההלוואה בסך 1,379,190 ₪, בניכוי הפרשי הצמדה, ואילו רע"א 3580/05 נדחתה. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.