ע"פ 1397/16

תקציר

בסקירת הערעורים שבהם היו מעורבים חמאיל ושרקאווי, אישר בית המשפט לערעורים את העיקרון הכללי לפיו הוא נמנע מלשנות עונשים שהוטלו על ידי בתי משפט פרוצדורליים אלא אם כן ניכרות טעויות משמעותיות או אם העונש חמור מדי בהשוואה למקרים דומים. לאחר עיון מעמיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי גזר הדין במקרה זה אינו מצדיק התערבות כזו. הפשעים שבוצעו, הכוללים סחר בלתי חוקי בנשק, נחשבו חמורים מאוד בשל האיומים הפוטנציאליים על ביטחון הציבור, שכן נשק כזה עלול להגיע לפושעים או לטרוריסטים. בית המשפט הדגיש את המגמה הגוברת של הטלת עונשים חמורים יותר על עבירות נשק כדי לשקף את פוטנציאל המסוכנות. למרות חומרת העבירות, גזרי הדין המקוריים שנגזרו על חמאיל ושרקאווי נחשבו למקלים, במיוחד בהתחשב בגורמים כמו הודאותיהם, גילם ועברם הפלילי הנקי יחסית. בעוד התובע טען להחמרת העונש בשל הנזק הפוטנציאלי החמור הנשקף מסחר בנשק אוטומטי, העונשים שהוטלו לא חרגו באופן משמעותי מהרמות המקובלות. משכך, דחה בית המשפט את הערעורים וקבע כי אין מקום להחמיר בעונש. הדו"ח ציין גם את השיקולים לפציעתו האחרונה של שרקאווי, וסמך על כך ששירות בתי הסוהר ייתן מענה הולם לצרכיו הרפואיים. ההחלטה הוסכמה באופן קולקטיבי על ידי השופט נ' הנדל, השופט ס' ג'ובראן, וניתנה על ידי השופט מ' מזוז ביום 6.9.2016, ותוקנה מאוחר יותר ביום 12.9.2016.