בש"פ 687/96
החלטה עליון
תקציר
במקרה דנן, ביקש המערער לעיין בחומרי חקירה מסוימים הנוגעים לכתב האישום נגדו, אשר עוכבו על ידי בית המשפט המחוזי בשל תעודת סודיות שהוציא שר המשטרה. תעודה זו נחתמה חמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, ובה ראיות הנוגעות לשיטות המשטרה ולזהותם של מודיעים, תוך ציון שיקולים של אינטרס ציבורי. המערער טען, כי אין בתעודות סודיות שהונפקו לאחר הגשת כתב אישום כדי להגביל את זכותו לעיין בחומרים שכבר היו בידי התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי תעודות כאלה, גם אם הוצאו באיחור, תקפות אלא אם כן הן פוגעות שלא בצדק בהגנתו של הנאשם. בית המשפט הגיע למסקנה כי דרישה לראות חומר חסוי מהווה למעשה עתירה לגילוי ראיות לפי פקודת הראיות. לפיכך, אלה חורגים מהליך הערעור הישיר הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי ותלויים באיזון בין האינטרס הציבורי לזכויות הנאשם. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ואישר כי צו החיסיון אינו פוגע בהגנתו של המערער, ודחה את בקשת המערער לעיין בחומרים. ההחלטה חזרה על חובת התביעה לחשוף לאלתר את כל חומרי החקירה שאינם חסויים, כאשר חריגות ישפיעו על ההליכים רק אם ההגנה נפגעת.
חקיקה מקושרת
בש"פ 687/96 יורם גיל נ' מדינת ישראל, עליון (18.7.1999)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.