ת"א 29993-12-16

תקציר

התובע ביקש עיקול זמני על נכסי הנתבעת לצורך הבטחת תביעה כספית בסך 759,410 ₪ (מופחת לסך של 678,316 ₪ בסיכומים) בגין חובות כספיים הקשורים להסכמי שכירות בנכס מושכר. רכיבי החוב כללו שכר דירה, תשלומים שוטפים שלא שולמו, דמי נזק ודמי ביטוח שלא שולמו. התובעת גם תבעה פיצוי יומי בגין עיכוב הפינוי. הנתבעת טענה כי הטענה מופרכת שכן היא שילמה את כל דמי השכירות במועד והתביעה נועדה לסלק אותה מהמושכר בשל שוכר בשכר גבוה יותר. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות מספיקות לכאורה לקיומה של עילת התביעה של התובע בנוגע לחלק מרכיבי החוב: תשלומים שוטפים, ביטוח ודמי נזק למשרד. אך לגבי תביעות הנזק, בית המשפט דרש בדיקה נוספת. באשר לחשש לאי תשלום, בית המשפט הכיר במעמדה של הנתבעת כחברה בע"מ, בשולי הרווח הזעומים ובהיעדר נכסים נזילים, והצדיק עיקול נמוך יותר להבטחת פסק הדין. כך, הפחית בית המשפט את סכום העיקול ל-190,000 ₪, ואיפשר לנתבע להחליפו בפיקדון בית משפט. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים, שיישקל מחדש עם הכרעת הדין הסופית. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 8.1.2017.