ע"פ 3991/18

תקציר

בפסק דין זה של ערכאת הערעור מתערב בית המשפט בגזר דין שהוחלט עליו בעבר בשל אופיו המקל יתר על המידה, במיוחד בהתחשב בחומרת עבירותיו של המערער. המערער, במשך שבע שנים, ביצע מעשים מגונים רבים בנכדתו הקטינה, תוך ניצול חוסר איזון הכוחות והגיל ביניהם. כתוצאה מכך נגרם נזק נפשי חמור לקורבן, שהצריך טיפול פסיכיאטרי. בית המשפט מדגיש את חומרתן של עבירות המין, ובפרט אלה נגד קטינים בתוך המשפחה, ומציין את ההשפעה העמוקה על הקורבנות. למרות מצבו הכלכלי של המערער, אישר בית המשפט פיצוי משמעותי לנפגע, וקבע כי הפיצוי צריך לשקף את הנזק שנגרם ולא את יכולתו של הפוגע לשלם. טענתו של המערער בדבר החמרת עונשו על יסוד תפיסת מסוכנות נדחתה, נוכח חומרת מעשיו. למרות שערכאת הערעור שקלה שיקולים כגון גילו של המערער וקבלת האחריות החלקית, היא החליטה שלא להחמיר את העונש באופן ממצה. ימי מעצרו של המערער נוכו מעונש המאסר, בהתאם לפרקטיקה השיפוטית המקובלת. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את ערעורו של המערער על עונש קל יותר, ובמקום זאת נעתר לערעורו של המשיב, וכתוצאה מכך נגזר עליו עונש של תשע שנים פחות מהזמן שכבר ריצה, במקום שבע השנים הראשונות. החלטה זו משקפת את עמדת בית המשפט ביחס הולם לחומרת העבירות ולצורך בעשיית צדק עם הקורבן.