בג"צ 2117/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבית המשפט במהלך פעילות צה"ל נגד תשתיות טרור ברשות הפלסטינית, המכונה מבצע חומת מגן. העותרים, עמותת רופאים לזכויות אדם, ביקשו הסברים מהמדינה בנוגע לירי לכאורה של חיילי צה"ל לעבר אמבולנסים וצוותים רפואיים של הסהר האדום וביקשו להצטרף לירי. המדינה הצדיקה את הירי בטענה שהוא נבע משימוש של פלסטינים באמבולנסים להובלת חומרי נפץ. עם זאת, המדינה שבה ואישרה את מחויבותה לקיום המשפט הבינלאומי וטענה כי הכוחות הלוחמים הונחו בהתאם. בית המשפט העליון, בראשות השופטת דורנר, קבע כי מתקנים רפואיים ואנשי סגל רפואי מוגנים על ידי המשפט הבינלאומי, ובפרט סעיף 19 לאמנת ג'נבה לשיפור מצבם של פצועים וחולים בכוחות המזוינים בשדה הקרב, 1949. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הצוות הרפואי מקבל הגנה מלאה רק כאשר הוא מבצע את חובותיו הרפואיות בלבד. על-פי סעיפים 21 ו-24 לאמנה, ניתן לבטל את ההגנה אם נעשה שימוש במתקנים רפואיים למטרות שאינן הומניטאריות, בתנאי שקיימת אזהרה והמתקן מתעלם ממנה. בית המשפט, בחיזוק לפסיקתו הקודמת בבג"ץ 2936/02, הדגיש את חובתו של צה"ל להקפיד על כללים הומניטאריים ואת הצורך בהנחיות קונקרטיות לחיילים כדי להבטיח ציות. הוראות אלה צריכות לאזן בין הסיכונים הנשקפים משימוש בצוותים רפואיים על ידי לוחמי אויב כמחסה לבין החובות החוקיות והמוסריות לעמוד באמות מידה הומניטריות, תוך התחשבות במיידיות ובחומרת הסכנה. פסק הדין הדגיש גם את חובתה של המדינה להציג עמדה ברורה לכוחות הלוחמים, עד לחייל הבודד, תוך מתן הנחיות מעשיות. לסיכום, דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה מותנה, תוך שהוא סומך על הבטחת המדינה לחקירת האירועים ומאפשר לעותר לערער אם אינו שבע רצון מהתוצאות. פסק הדין, שחיזק את החוקיות והמוסריות של פעולות צה"ל, שיקף את מורכבות פעולות הלחימה ואת הצורך בגישה מאוזנת להגנה הן על הצוותים הרפואיים והן על הביטחון הלאומי.