ע"פ 694/83

תקציר

בפסק הדין מסכימה המשנה לנשיאה בן-פורת עם ההחלטה הכוללת לדחות את הערעור, אך נותנת פרשנות ייחודית ביחס לעדותם של קטינים. ההחלטה בוחנת את הליך הערכת מהימנותם של קטינים בבית המשפט, תוך הדגשת המעבר משיטת המשפט המקובל האנגלית למסגרת המשפטית הקיימת בישראל. לפי השיטה הקודמת, שופט קבע אם קטין מבין הן את החובה להעיד אמת והן את טיבה של שבועה. אם קטין תפס את החובה אך לא את השבועה, עדותו יכולה להתקבל בלעדיה, ונזקקה ל"סיוע" להרשעה. חקיקת החוק לתיקון דיני הראיות שינתה גישה זו בכך שאפשרה לשופטים שיקול דעת להשביע עד אם הדבר מסייע לגילוי האמת, והציע כי השבעה נחוצה רק כאשר קיים ספק לגבי מהימנותו של העד. בן פורת טוענת כי יש לפרש את סעיף 55 לפקודת הראיות במקביל לחקיקה החדשה, כלומר דרישת הסיוע חלה רק כאשר קטין אינו מבין שבועה. לפיכך, יש להתייחס לקטין בדומה לבגיר, ולדרוש שבועה רק אם השופט מוצא אותה קריטית לאמינותו. לפיכך, בן פורת סבור כי עדותו של עקיבא, שניתנה ללא שבועה, אינה זקוקה לסיוע טכני, וסוטה מנימוקיו של השופט נתניהו בעת שאישר את פסק הדין. השופט מ' בייסקי מסכים עם דחיית הערעור אך נמנע מלהתייחס לעקרונות בדבר עדות מינורית, שכן בכל זאת נמצא סיוע.