עת"מ 12778-01-09

תקציר

תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבואו לבקר החלטות תכנוניות מוגבל למקרים בעלי הצדקה ברורה, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני. העתירה במקרה זה מתייחסת לפרשנותן של תכניות מתאר שונות ותחולתן על חלקת קרקע מסוימת, ועל כן בית המשפט יכול להתערב. המחלוקת העיקרית היא על פרשנותה של תכנית 229ה ותחולתה על המתחם, המיועד למבנה ציבור באזור מגורים. ועדת הערר החליטה כי תכנית 229ה אינה חלה שכן היא נוגעת רק לשטחים המיועדים למגורים, אך העותר טוען כי יש להחיל אותה בשל מיקומו של האתר באזור מגורים. בית המשפט מסכים עם פרשנותה של ועדת הערר, העולה בקנה אחד עם הוראות התכניות. הבקשה של תמ"א 229ה מוגבלת לשטחים שאושרו לבנייה למגורים, והמתחם המדובר מתיר בנייה שלא למגורים. בנוסף, הוראת התכנית לשטחים של עד 550 מ"ר אינה חלה, שכן שטח האתר הוא 1879 מ"ר. תכנית נוספת, ח/229ה/1, חלה ומגדילה את שטח הבנייה המותר ל-55%. אשר למספר הקומות, נדחית טענת העותרת כי יש לאשר קומה נוספת מאחר שלא הועלתה בפני ועדת הערר. כמו כן, תוספת קומה בבניין שאינו למגורים אינה עומדת בתמ"א 38, המגבילה את גודל הקומות הנוספות לקומה טיפוסית. הקומה הנוספת במקרה זה חורגת מהקומה שמתחתיה בגודלה ובצורתה, ואין הצדקה לחריגה על בסיס דרישות הבנייה. ככלל, בית המשפט אינו מוצא פגם בהחלטת ועדת הערר ומורה לעותר לשלם את שכר טרחת עורך הדין של ועדת הערר. לפיכך העתירה נדחית.