ע"א 8202/16

תקציר

המערערת רכשה נכס בבניין בחיפה, הכולל שתי חנויות, שטח חניה וזכויות בגג, מתוך כוונה לבנות גישה לגג. עם זאת, הגישה לגג התאפשרה רק דרך הדירה שמעל החנויות, שבבעלות המשיבה איבתיסאם סעיד. בחצר המדוברת, שהבעלות עליה הייתה שנויה במחלוקת, היו מדרגות שהובילו לדירתו של סעיד. המשיב משה מזרחי היה הבעלים של חלקים אחרים בבניין. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי יש לראות בחצר שבמחלוקת רכוש משותף, בציינו כי היא צורפה בצדק לנכסיהם של מזרחי וסעיד. בית המשפט מצא כי לרשות מקרקעי ישראל ולעמידר, מנהל הבנייה, הייתה הזכות להקצות את החצר ליחידות ספציפיות ועשו זאת כראוי. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי חתימתו של עמידר על בקשות היתר הבנייה של המערערת מעידה על הבטחה כלשהי למערערת בדבר השימוש בחצר. המערער ערער על החלטה זו, אך ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא וציינה כי הם סבירים ומנומקים כראוי, ועל כן דחתה את הערעור. טענות המערער, שכוונו ברובן לממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, לא היוו עילה מספקת להתערבות. זאת ועוד, ערכאת הערעור הסכימה עם המסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית משפט קמא ולא מצאה כל טעות בדין. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.