ת"פ 40393/03

תקציר

הנאשם, אסלאם עבד אל-חי, הואשם בהצתת מעון ויצו בטירה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין. האירוע התרחש ב-8 בדצמבר 2003, בין השעות 00:00 ל-07:00. התביעה הסתמכה על ראיות נסיבתיות, שכן לא היו עדי ראייה לפשע. הראיה העיקרית הייתה טביעת כף ידו של הנאשם שנמצאה על החלון החיצוני של המשרד שהוצת באש. ההדפס היה ממוקם בצד שמאל של האגף הימני של החלון. לא הייתה מחלוקת כי הנאשם נכח בזירת העבירה. ההגנה טענה כי סביר יותר להניח שההצתה בוצעה על ידי אלמוני שנכנס לחדר, בין אם דרך דלת לא נעולה ובין אם באמצעות מפתח. הם הפנו אצבע מאשימה כלפי מנהלת המעון, וטענו כי היה לה מניע לבצע את הפשע בשל אי סדרים כספיים. עם זאת, השופט מצא את עדותו של הבמאי אמינה ודחה טענה זו. עוד קבע השופט כי הסברו של הנאשם להימצאות טביעת כף ידו היה בלתי סביר ובלתי אמין. זאת ועוד, שקריו של הנאשם בחקירתו במשטרה ועדותו הכבושה החלישו עוד יותר את גרסתו. השופט הגיע למסקנה כי טביעת כף ידו של הנאשם, בשילוב עם יתר הראיות הנסיבתיות ושקריו המהותיים, הובילו למסקנה הבלתי נמנעת של אשמתו מעבר לספק סביר. לפיכך הרשיע השופט את הנאשם בהצתה לפי סעיף 448(1) לחוק העונשין.