ת"צ 32856-12-18

תקציר

המבקשת הגישה לבית המשפט בקשה בטענה כי קיים פער משפטי בחוק התובענות הייצוגיות ואין פסיקה מחייבת בדבר איחוד תובענות ייצוגיות מתחרות בין ערכאות שונות. הם ביקשו מבית המשפט להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי, שלטענתם יש לו את הסמכות המתאימה. עם זאת, השופט דחה את הבקשה. הם ביססו את החלטתם על סעיף 7 לחוק התובענות הייצוגיות, המתווה מנגנון מפורט להסדרת הדיונים בהליכים דומים. לפי סעיף זה, השופט קבע כי את בקשת האיחוד יש להגיש לבית המשפט שבו הוגשה הבקשה המאוחרת לתביעה הייצוגית. במקרה הזה, זה היה בית המשפט המחוזי. עוד ציינה השופטת כי טענות העותר כבר נשקלו ונדחו בבקשות קודמות וכי כוונתו האמיתית של המבקש הייתה לעכב את ההליכים בבקשה הנוכחית על מנת שבקשתם המקבילה תוכל לקבל עדיפות. השופט הדגיש כי לבית המשפט סמכות לדון בבקשה וכי העותר אינו צד הכרחי להליך. לפיכך, נדחתה הבקשה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי. העותר חויב לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.