ע"ו 27451-01-12

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על ההחלטה להמשיך בטיפול רפואי כפוי לתקופה נוספת. המערער, יליד 1983, הועמד לדין בגין התחזות לעובד ציבור בעת שלבש מדי משטרה. ההליך הפלילי הופסק בשל מחלת נפשו והוצא נגדו צו אשפוז. מאוחר יותר הוסב הצו לטיפול רפואי חובה. הערעור נועד לערער על החלטה זו. הוועדה הפסיכיאטרית, שבוחנת את הצו מעת לעת, העריכה את מסוכנותו של המערער לעצמו ולאחרים כנמוכה. עם זאת, הוחלט להאריך את הטיפול הרפואי הכפוי, בנימוק של הפוגה טיפולית חלקית של המערער והצורך בהמשך הטיפול. הסנגוריה הציבורית טענה כי הטיפול צריך להסתיים, שכן מערער בריא לא היה נכלא מעבר לזמן שבו כבר קיבל טיפול. המשיב, לעומת זאת, תמך בדחיית הערעור, תוך הדגשת הסיכון הנשקף מהמערער לציבור בשל עברו, הכולל אירוע פלילי קודם. לטענתם, החלטת הוועדה להאריך את הצו הייתה מוצדקת. האירוע הקודם כלל תקיפה, החזקת נשק וניסיון חבלה, שבעקבותיו הוצא צו אשפוז שהוסר בשנת 2009. בית המשפט הכיר בכך שמשך הכפייה הרפואית חייב להיות פרופורציונלי לעונש המאסר הפוטנציאלי ויש לגשת אליו בקפדנות. במקרה זה, העונש הפוטנציאלי המרבי בגין העבירה המיוחסת הוא שנתיים. המערער כבר עבר כפייה רפואית מזה כשנתיים, לרבות אשפוז וטיפול רפואי כפוי. בהתחשב בהיסטוריית האשפוזים של המערער ובסיכון לסכנה עתידית, קבע בית המשפט כי המשך טיפול רפואי כפוי במסלול הפלילי מעבר לשנתיים אינו מוצדק. בית המשפט קבע כי סיכונים עתידיים יכולים להיות מטופלים באופן אזרחי על ידי הפסיכיאטר המחוזי, אשר יכול ליזום צווים מתאימים. לפיכך, הערעור מתקבל, והצו לטיפול רפואי כפוי יסתיים ביום 14.2.2012, ויבטיח מעבר חלק להמשך הטיפול במערער, במידת הצורך, מחוץ למערכת המשפט הפלילי.