ע"א 2721/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת פיצויים של נוסעים שרכשו חבילת תיור לרוסיה. הנוסעים לא יכלו לחזור לישראל כמתוכנן בשל שביתה כללית שהשביתה את נמל התעופה בן גוריון. המערערים תבעו פיצויים כספיים ולא ממוניים מהמשיבה, חברת התעופה לישראל אל על, ומחברת התיירות אופקים, בגין אי מתן השירותים המובטחים. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המערערים, קיבלה חלקית את טענותיהם והורתה לאל על ולאופקים לפצות את המערערים בגין נזקיהם. עם זאת, הסכומים שנפסקו לא היו לשביעות רצונם של המערערים. הערעור התמקד בקביעת סכומי הפיצוי הראויים, שכן המערערים לא היו שבעי רצון מפסק הדין הקודם. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את הראיות שהוצגו, מצאה כי פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר נתמך כראוי. לגופו של עניין, ציינה השופטת כי קיימים סתירות בעדויות המערערים בנוגע להוצאותיהם הנטענות וכי רבות מטענותיהם אינן נתמכות בראיות מספיקות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי פסיקת הערכאה הנמוכה יותר בעניין נזקים לא ממוניים הייתה סבירה, בהתחשב בהיעדר ראיות לנזק ממוני. ערכאת הערעור הדגישה את היקפה המצומצם של בדיקתה את הממצאים העובדתיים והגיעה למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, מה גם שהיא התבססה על התרשמות ישירה של העדים. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם לאל על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה מחזק את העיקרון של התערבות מוגבלת בערעור בקביעות עובדתיות ונזיקיות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד כאשר הן מבוססות על הערכות של עדים ישירים.