בש"פ 3014/08

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו פיקוח האוסר על המערער להתגורר בבית משפחתו במשך שנה לאחר שחרורו מהכלא. המערער הורשע בעבירות מין באחיו ונידון לחמש וחצי שנות מאסר. לקראת שחרורו הוגדרה הערכת מצב של רמת מסוכנותו בינונית, מה שגרם למדינה לבקש צו פיקוח בתנאים ספציפיים. בעוד שהמערער הסכים לאילוצים מסוימים, הוא ערער על הגבלת התושבות. בית המשפט המחוזי הצדיק הגבלה זו על סמך האחים הקטינים בבית והסיכון הפוטנציאלי להם, והקצר את משך ארבע השנים המבוקש לשנה. בערעור נטען כי איסור השהייה פוגע באופן מופרז בחופש התנועה שלו ולמעשה הופך אותו לחסר בית. המערער, שהחל לרצות את עונשו בגיל 18, חסר יציבות כלכלית לחיים עצמאיים. בית המשפט, בהכירו בהיעדר פסיקה מבוססת למצבים כאלה, חייב לאזן בין ההגנה על הציבור לבין זכויות המערער. חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין מחייב את בית המשפט להעריך את המסוכנות הנשקפת מהעבריין ולהטיל הגבלות באופן מידתי. במקרה דנן, בית המשפט מוצא את הגבלת השנה מוצדקת, בהתחשב בסיכון המתון הנשקף מהמערער ובנוכחותם של אחים קטינים. בעוד שתכלית החוק היא הגנה על הציבור ולא הגנה על נפגעים ספציפיים, על בית המשפט להתחשב גם בנסיבות הפרטניות. מכיוון שאחיו של העבריין מבלה בימי חול מחוץ לבית, הסיכון לפגיעה מוגבר בתקופות אלה. סירובו של המערער לקבל טיפול, חוסר תובנה לגבי מעשיו ואי שיתוף הפעולה של משפחתו עם הרשויות תומכים אף הם בהגבלה. על אף שחששותיו של המערער בדבר היעדר יציבות כלכלית מובנים, בית המשפט מציין כי מדובר בבגיר בן 25 המסוגל למצוא דיור חלופי. קיימות גם אפשרויות סיוע מרשויות שיקום האסיר ומרשויות הרווחה המקומיות, אם כי הן אינן תנאי מוקדם לתוקפו של הצו. עם פוטנציאל לבחינה מחודשת לאחר שנה ואפשרות הארכה, בית המשפט רואה את ההגבלה מידתית. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על צו הפיקוח של בית המשפט המחוזי.