ע"א 1094/23

תקציר

במקרה המשפטי הנתון, הוטל על בית המשפט לקבוע את הסעדים הראויים לבני הזוג קופר בעקבות הודאתה של רשות מקרקעי ישראל בהפרה יסודית של הסכם חכירה מתוקן. בתחילה טענה רמ"י כי הפרצה השפיעה רק על 180 מ"ר נוספים שנוספו לחלקה המקורית, ולא על כל הסכם השכירות המתוקן ששטחו 900 מ"ר. בית המשפט הסכים כי ההפרה אפשרה לבני הזוג קופר לבטל את ההסכם המתוקן כולו ולחזור לתנאי ההסכם המקורי. באשר לפיצויים, הדגיש בית המשפט כי המטרה העיקרית היא להחזיר את בני הזוג קופר למצב בו היו נמצאים אילו קוים החוזה, תוך התמקדות בעקרון ההשבה ללא עשייה. בסופו של דבר דחה בית המשפט פיצוי כפול שיעניק יתרון כלכלי מעבר לתרחיש המימוש, ופסק נגד תשלומי השבה מלאים ותשלומי קיום בו זמנית. תביעתם של בני הזוג קופר לפיצויים נזיקיים בגין מצג שווא רשלני לכאורה של רמ"י נדחתה, שכן הסוגיות נגעו ישירות לביצוע החוזה ולא לתביעות נזיקין נפרדות. יתר על כן, בית המשפט הציע גישה מגוונת להערכת נזקים בגין אי סדרים בבנייה הדורשים תיקון, בהתחשב בכך שחלק מהנושאים הללו קדמו או לא היו קשורים להפרה. בעוד שהנזקים הממוניים כוילו מחדש, הפיצוי הלא ממוני הוגדל משמעותית בשל הטיפול הכושל של רמ"י ומצב הקשישים של משפחת קופר העומד בפני חוסר ודאות ממושך. חבילת הפיצויים הסופית לקחה בחשבון הפרשי הצמדה וריבית ממועדי הדיווח שצוינו, ובכך לקחה בחשבון הפסדים כספיים מתמשכים מאז ההכרה החוקית בהפרה. פסק הדין המקיף שמר על איזון מובנה בין אכיפת עקביות משפטית לבין הכרה בנסיבות הייחודיות המשפיעות על משפחת קופר.