רת"ק 28401-10-08

תקציר

עיריית ירושלים הגישה בקשה לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות שהורה לה לשלם לתושב פיצויים בגין אי הבטחת יכולתו לחנות ברחוב מגוריו, כפי שהובטח לו בהיתר החניה האזורי. התושב טען כי היעדר מקומות חניה ייעודיים מהווה הפרה של חובת העירייה כלפי התושבים וגורם לו לאובדן זמן, סבל ועוגמת נפש. בית המשפט לתביעות קטנות פסק לטובת התושב, וטען כי העירייה לא עשתה די כדי למנוע השחתת תמרורים ולא נקטה פעולות קונקרטיות לפתרון הבעיה. עם זאת, בית הדין לעררים דחה את בקשת העירייה, ואישר כי העירייה אכן התרשלה בכך שלא הסדרת החניה ברחוב במשך כשנה. למרות שלתושב לא הייתה זכות קנויה לחנות באותו רחוב ספציפי, בית המשפט קבע כי העירייה הפרה את חובתה כלפיו וכלפי בעלי היתרים אחרים בכך שלא נתנה הזדמנות סבירה לחנות במקום. בית המשפט נימק זאת בכך שרשלנות העירייה הגבילה את מקומות החניה הפנויים, גרמה לתושב אי נוחות ופגיעה בנוחותו, דבר המזכה אותו בנזקים לא ממוניים. עם זאת, בית המשפט לא מצא את המקרה משמעותי מספיק כדי להצדיק ערעור, מה גם שהעירייה לא טענה נגד סכום הפיצוי. לפיכך, הבקשה נדחתה, והעירייה חויבה לשלם לתושב פיצויים בסך 2,500 ₪, ללא צורך בתגובת המשיב.