עת"מ 33228-08-17

תקציר

העותרת ביקשה היתר בניה מהוועדה המקומית לבניית 340 מ"ר נוספים של שטחי מסחר. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה והוציאה היתר בנייה. המשיב, מתחרהו של העותר, ערער על ההחלטה לוועדת הערר וטען כי יש לבטל את ההיתר מאחר שהוא חורג מהשטחים המותרים לבנייה ומנוגד לתכנית החלה. ועדת הערר קיבלה את הערר וביטלה את היתר הבנייה. לאחר מכן ערער העותר לבית המשפט, אך בית המשפט דחה את העתירה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר. היא קבעה כי הוועדה דנה לעומק בטענות הסף וקבעה נכונה כי ההיתר חורג משטחי הבנייה המותרים בתכנית, ולכן לא ניתן לאשרו אפילו בהקלה. בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי הסעד שניתן לעותרת הוא לשטחי שירות בלבד ולא ניתן להשתמש בו לשטחי מסחר. עוד נקבע כי ניתן לנצל את ההקלה רק במסגרת ההיתר שבמסגרתו ניתנה, ומאחר שהעותרת כבר ניצלה את ההקלה בהיתרים קודמים, לא נותרו זכויות לניצול. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה להחלת דוקטרינת הבטלות היחסית, שכן העותר לא הביא כל ראיה לחובות או להוצאות שהוצאו מכוח ההיתר שבוטל. לבסוף, קבע בית המשפט כי לוועדת הערר סמכות לדון בערר וכי למשיב זכות להגיש ערעור כמתחרה עסקי, וכי הערעור לא הוגש בשיהוי. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בתשלום הוצאות משפט.