ע"א 311/84

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין הטכניון לעובדיו על פרשנות סעיף בהסכם קיבוצי הקובע תוספת שכר לעובדים שעבודתם כרוכה במאמץ ובסיכון יוצאי דופן. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה, הנושא הועבר לבורר, אשר פירש את הסעיף ומנה את הזכאים לתוספת. הטכניון ביקש נימוקים ספציפיים להחלטות הבורר לגבי כל עובד זכאי, אך הוא סירב, מה שהוביל את הטכניון לעתור לביטול פסק הבוררות או להחזרתו. בית המשפט המחוזי העביר את התיק לבית הדין לעבודה, תוך שהוא מציין את סמכותו הבלעדית של האחרון בנושא. הטכניון ערער על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי הבורר אכן פעל כך וכי פסק בוררו צריך להיבחן על ידי בית הדין לעבודה. נקבע כי הסכסוך הוא משפטי ולא כלכלי באופיו וכי לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית בנושאים הקשורים להסכמים קיבוציים. בית הדין הדגיש את חשיבותה של הבוררות בדיני העבודה ופירש את החוקים הרלוונטיים כך שבוררות עדיין תוכל לשמש ליישוב סוגיות ייחודיות הנופלות בסמכותו של בית הדין לעבודה. מכאן, שכאשר הנושא היחיד בבוררות מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, לבית דין זה יש סמכויות של בית משפט בענייני בוררות, והמקרה הנוכחי צריך להידון בבית הדין לעבודה. הערעור נדחה, והטכניון חויב לכסות את הוצאות המשיבים.