רע"ב 251/20

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על פסיקה קודמת לטובת שירות בתי הסוהר בנוגע לטיפול בבריאותו הנפשית של אסיר. המבקש, המרצה עונש של 16 שנות מאסר בגין ריבוי עבירות, אובחן כסובל ממחלת נפש בתחילת מאסרו וביקש תכנית טיפול ספציפית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אימץ את גישת שב"ס, וקבע כי העמותה השקיעה משאבים רבים כדי להקל על מצוקתו של המבקש וכי המבקש לא הוכיח חריגה משמעותית מחובת הזהירות המוטלת עליו. תכנית הטיפול שהציע שב"ס, שהמבקש סירב לה, התבססה על המלצות של גורמים מקצועיים, ובית המשפט הסכים שהיא אינה חוצה את גבולות המשפט המנהלי. המבקש טען כי הפתרון של שב"ס אינו עונה על צרכיו הרפואיים, אך השופט דחה את הערעור והדגיש כי החלטות השב"ס סבירות ורחוקות מהקווים האדומים של המשפט המנהלי. עוד ציינה השופטת כי בטיעוני המבקש לא הוצגו עניינים משפטיים בעלי חשיבות כללית, שהיא דרישת ערעור. ההחלטה היום מחזקת את התפיסה כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות שב"ס בנוגע לטיפול באסירים כל עוד הן נופלות בגדר שיקול הדעת הסביר.